רוצה לעדכן אתכן שהיום בפעם הראשונה מאז השיעור השני שלי ביוגה (אז פרץ הבכי ומאז כל שיעור הופיע...) עבר השיעור עד תומו בלי שהרגשתי כל צורך או מאבק מול הבכי... פשוט לא בכיתי בכלל, ואין לי הסבר!!! :) בהרפיה הפעם, הקשבתי למדריכה (לרב לא מצליחה להנתק מהרגשות הקשים שמלווים את ההרפייה בדרך כלל), ולהתחבר לעובריתי שלי, ולתקשר אליה בהרבה אהבה, אושר ותודה, ומתוך בטחון עמוק ותחושה אימהית שלא היה לה שום קשר לאמא שלי... :)) מה אתן אומרות??
|
תוכן התגובה:
|