אמא שרי יקרה,
מסכים איתך מאד ברמה העקרונית. עם זאת דמי לעצמך את הסיטואציה הבאה: אני יושב בחדר אחד עם גדול המוארים, הגורו האולטימטיבי. הוא חושף בפני את הסודות הכמוסים ביותר שלו ואני כל מה שמעסיק אותי זה מתי אוכל לצאת להפסקת סיגריה.
הורות בכלל ואמהות בפרט מכילות את הפוטנציאל לשינוי והתפתחות אישיים. עם זאת זה לא משהו שהוא מובן מאליו – השינוי לא מתרחש מעצם היותי אב או אם. השינוי מתרחש רק אם יש בי את הנכונות והמודעות לאפשר את השינוי. הדרך בה את תופסת את האמהות מאפשרת לך למנף את החוויה לשינוי אישי / רוחני. ואור הוא לא הגורו שלך. אני חושב שהקרדיט מגיע לך - הוא שם והוא הווה כי הוא לא יודע (עדיין) משהו אחר. הוא הכי אותנטי והכי נכון שאפשר. את שם, רואה אותו, מתבוננת ומתוך זה לומדת – על עצמך, עליו ועל האדם. כל זה מתאפשר רק כי את יכולה לראות וגם זו יכולת שלא בהכרח קיימת אצל כל האנשים.
כתבתי פעם בפורום על הקשר ביו מודעות והתמודדות שלתפיסתי, שניהם דרושים כדי לבצע שינוי. ועכשיו אני מבין שהקשר הוא דו-כיווני. לעיתים המודעות באה קודם ואז ההתמודדות יוצרת את השינוי ולעיתים התמודדות באה לפני המודעות והיא זו שמעוררת אותה. המסע של החבר שלך יביא אותו לידי התמודדות עם מציאות / פחדים ודרך זה המודעות שלו תוכל להתרחב. גם בהקשר של הורות, לפעמים המודעות שלנו דרך התבוננות וצפייה מלמדת אותנו ומחוללת שינוי ולעיתים התמודדות עם האתגרים של ההורות מולידה תובנות שמרחיבים את המודעות ותפיסת העולם משתנה.
הורות טומנת בחובה פוטנציאל לצמיחה ושינוי אישיים אבל זה פוטנציאל בלבד. ורק לנו ההורים יש את האפשרות להוציא את הפוטנציאל הזה מהכוח אל הפועל.
שנדע לראות ונשכיל ללמוד.
אה כן...ותודה קטנה גם לאבא (-:
אבינדב
|
תוכן התגובה:
|
