נכון זה לגמרי אוףףף טופיק, אבל כרגיל אני לא מפרגנת לעצמי הודעה חדשה, כי... אני... נו סתם. אבל בכל זאת אזהרה חמורה לכל אלה המסיעות עוללים במכוניתן, ומאמינות כי העובדה שמדובר רק בכ5 אלפים ק"מ בשנה תציל את מכוניתן מפולשות איומות ועוקצניות.
מעשה שהיה היום, אחרי סופשבוע מחוצלבית, בו האוטו נח, כהרגלו בקודש, מאז שיש מכונית חברה בבית כרכב ראשון. נוהל אחה"צ החל ברגל ימין. הנעתי נסעתי את ה500 מטר היומיים שלי, הגעתי החנתי והלכתי להביא את גוזו מהפעוטון. חזרנו לרכב צוהלים כהרגלינו, ישבתי הנעתי והתחלתי לנסוע. פתאום התחלתי להרגיש עקצוץ בכפות הרגליים. ישר, כמו מכונאית (לא משו) התחלתי להאשים את מערכת החשמלים באוטו שאוטוטו צריך לעבור טיפול שנתי מכיוון שהעשרת אלפים רחוק ממנו כרחוק שדרות ממטולה. חשבתי, אולי הזנחתי את האוטו, אבל להתחשמל כשהרגל על הקלאצ', יש גבול, לא? מכיוון שסבוך מאוד לנהוג וגם להשגיח על גוזו שלא יעשה איזשהו תעלול לא רצוי תוך כדי וגם להרגיש תחושות מוזרות בלתי ניתנות לאימות מאיזור הרגליים עם נטיית התפשטות, עצרתי חמישה מטר מנק' ההתחלה. ניוטאל. מעיפה מבט ורואה המון נמלולות קציר, חוגגות סביב ועל כפות הרגליים שלי. חשבתי המצב חרא, דרכתי בדרך על קן, ננער את השטיחון והרגליים וכב ריהיה טוב יותר, והאמת שכבר הרגשתי מעולה, שלא מדובר במערכת החשמלים של האוטו... ושוב נכנסתי ונסעתי. ושוב המכשייפות הקטנות-גדולות עוקצות אותי... אחרי מינימחקר שעשיתי התגלתה עוגית גן-חיות ושאריות פיתה מאחת מנסיעות הגוזו, מעדן ומקור לא אכזב למזון לנמלולות רעבות המחפשות מקום לתקוע בו יתד... היום אחרי שהאיש התייצב בבית, הלכתי חמושה בקי1100 ורססתי להם את כל הספייס, כדי שיעזבו את הדיור המוגן שמצאו להן, מחר אינשאללה, אם ירצה מזג האוויר נמשיך בטיפול הולסטי שיכלול קרצוף כל חלקי האוטו מבפנים ומבחוץ למען לא ירצו לחזור ולהאפסן בו לעולמי עד.
|
תוכן התגובה:
|
