לצערי לא יכולה להמליץ לך על פסיכיאטר, אבל תומכת בהחלטתך לפגוש אחד.
אני רוצה לשתף אותך קצת במחשבותיי על חרדות כמו שאת מתארת, אולי תפיקי מזה משהו.
מצאתי תוך התבוננות בעצמי (במהלך החיים וגם מאז הלידה לפני חמישה חודשים) שמאחורי חרדות יש משאלות שקשה לעסוק בהן באופן ישיר. כשעלו בי חרדות שבתי תמות, גיליתי שיש משאלה שהיא תמות, משאלה לרווח שיהיה בצד מותה-שחרור מוחלט וסופי ממנה. אחרי שראיתי את הרווח, קל היה לי יותר לראות את המחיר-כבילה מוחלטת ולכל החיים לגעגועים אליה ולכאב. למחשבות צורבות על איך היא היתה יכולה להיות היום. לחוויה הקשה שבלהביא ילד נוסף שתמיד יזכיר ועוד. אחרי שיטוטים ברווח ובמחיר, יותר קל לי להשתחרר מהחרדה, היא יותר שקופה בשבילי, אני רואה את המניעים ויש לי פחות צורך להסתתר מפניי מאחורי החרדה.
מה מאחורי החרדה שמשהו לא בסדר? מה תרוויחי אם יתברר שאכן משהו לא בסדר? אולי הביקורתיות שלך כלפייך בתור אמא תהיה יותר רכה? שהרי אם הילד "פגום", אז זה לא שאת לא בסדר, אלא הוא... לא יודעת, את צריכה לחפש את הרווחים שלך.
ואני מאוד ממליצה לך לשתף את בן זוגך, קשה לי להאמין שהוא "ידבק". החרדות שלך אינן רציונליות, וכך בוודאי יראו בעיניו. סביר מאוד שכשתראי שהאדם השני שמכיר את התינוק הכי טוב בעולם לא "קונה" את החרדה, זה יאזן אותך מעט. אולי תזכי להצצה להסתכלות יותר רציונלית על הילד.
מקווה בכל לב שתטפסי מהבור השחור ותמצאי שקט
חיבוק חזק חזק
|
תוכן התגובה:
|
