|
19/7/2003 10:54
|
מירב שרמן
|
מאת:
|
|
ממש חלום, מתקשה בעצמי להאמין שזה אמיתי
|
כותרת:
|
תודה רבה על מילותיכן החמות והמחזקות. אני מרגישה כמו לפני יציאה למסע. מהתגובות שלכן אני עוד יותר רואה, כמו מראה שאני ניגשת אליה מבוישת (לא ממש הבינו אותי בבית על כל היציאות ה"מוזרות" שלי), מתקשה להאמין, ששמלת המלמלות הזו באמת מתאימה לי...שום דבר לא ישב עלי באמת ככה טוב, ובאמת שמדדתי הרבה.
יובל תמיד אומר לי שאני פנטזיונרית, וזה נכון, והנה פתאום פנטזיה מתרחשת... הקראתי את זה אתמול מוקדם יותר ליולדת, ואני שומעת אותה מהנהנת ומוסיפה, לא יודעת איך להסביר, כאילו הדהים אותי שהיינו יחד באותו חלום שהתגשם.
תמי יקרה, את הכי תמי שלי, איך הרחת אותי...בטח שלחתי לך אנרגיה מהחלון לגשת למחשב, לא מסובך במרחקים כאלו...ותודה רבה על האזהרה והאמונה הגדולה בדרך.
האזהרה הזאת, זה גם משהו שמעסיק אותי, כי כל אשה צריכה לעבור את ה"שיעורים" שלה, וצריך לתת להם מקום, ולפעמים הדרך קשה ומפותלת... האמת היא, ששנה שעברה הסתבכתי ביני לביני עם סוגיה זו קשות- כשערכתי את המפגשים של "העוצמה הנשית בלידה". איך אפשר לכוון לכיוון מסויים ועם זאת לקבל את כל מה שיקרה בדרך.
וזה נראה לי היום כמו שני כוחות שונים שפועלים יחדיו, צריך לתת לשניהם מקום.
שמצד אחד טוב לכוון אל עבר מה שנראה לנו ראוי, ומצד שני לקבל את כל מה שבא בדרך, ולזכור שכל קושי או מכשול הוא פוטנציאל ל"שיעור".
נגה, תודה על החיזוקים, נראה לי שטוב מוליד טוב, וככל שנפיץ טוב בעולם, נדע לתת ולקבל ממנו יותר.
רוניתה, מבינה מדבריך שחוית את ההתכנסות הזו- אשריך! ותודה.
זהר מתוקה, התגעגעתי גמאני. נגעתי וננגעתי, תודה עליך. להתחנן?? יעזור?? האמת ניסיתי כבר לברר, אבל עדיין לא הצלחתי לתפוס אף אחת מהן. כן אני רוצה בהקדם.
לירוני יקרה, שמחה שדרכנו נפגשות, צועדת איתך בדרך מרתקת. מחזירה לך בהזדמנות זו ברכות. מאמינה בך מאוד.
טול, איזה כיף!!! מרגש מאוד. מאחלת לכן שיעבור בשלום, וחוויה מעצימה לשתיכן. אני מזמינה אותך גם לפנות אלי למייל אם יתאים.
ליאתיתי, תודה, ומאיפה הסקת שאני מהמרכז? בכל מקרה מקווה דווקא להתרחק ממנו. מאיפה את?
שרית !!!! איזו הפתעה נעימה! לקח לי קצת זמן לקשר... לא יצא לי לפגוש אותך עדיין כשאת נושאת את התואר המכובד הזה... הנה הזדמנות ל"מזל-טוב". תודה על האיחולים, וד"ש לדני (גם מיובל), נישמח להפגש.
רותי אלופה, איך שמת פרוז'קטור בדיוק על הנקודה. איך הצטערתי על המעבר לבית-החולים (שהיה נחוץ אבל חבל שאין מקום אחד שיכול להכיל את כל התהליך מתחילתו ועד סופו בסביבה מכילה וגם בטוחה רפואית למקרה הצורך)
הרגשתי מן עלבון כזה... כמו להתחיל מעשה אהבה בארמון ולסיים אותו במסדרון ציבורי, עם ניסיון להמשיך ליצור את הבועה שלנו למרות שהכל מבחוץ משדר אחרת.
אני חושבת על הרופאים האלה שבזלזול אומרים עלינו שאנחנו באות ללדת בבי"ח וחושבות שמגיע לנו חמישה כוכבים...
מה הם מבינים בכוכבים??? .
איך אפשר להסביר להם שקיר לבן ואור חזק, לא מקדמים פתיחה... איך אפשר להביא את הפרטים הדקים והשברירים האלו לחזית הגברית ולזכות בלידה הגיונית והוגנת?
חיה, תודה רבה ואמן.
כרמיתי, נראה לי שאת מאוד בעניין ושיש לך המון מה להציע. הטכניקות לדעתי הן משניות והעיקר הוא החיבור וההבנה לצרכי היולדת. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
