...בכלל לא התכוונתי לרשום את מיה לגן. ספטמבר עבר, מיה הייתה בת שנה וחודש, מאוד נהינתי להיות איתה בבית, והחלטתי שנישאר לנו יחד לפחות עד פסח, מה גם שהיא לא הלכה עדיין והרגשתי שזה יהיה מוקדם עבורה "לצאת לחברה".
מהבחינות הללו- שפתית, קוגנטיבית, חברתית ואפילו מוטורית (למעט זחילה), היא התפתחה בקצב זריז להפליא- המילים הראשונות שלה היו בגיל 8 חודשים. בגיל שנה וחודשיים כבר היה לה מבחר רב של מילים, ואכן היום היא מקדימה את בני גילה בתחומים רבים (טפו טפו טפו חמסה חמסה, ותודה על ההזדמנות להשוויץ).
בגיל שנה וארבעה חודשים פתאום הבנתי שלא היא ולא אני מסוגלות להיות עוד יום אחד בבית (או בגינה או בכל מקום, לא חשוב). שמשעמם לה.
רשמתי אותה די מהר לגן (חשוב מאוד לבחון את הגן כפי שאמרה זהר- וחיפוש טוב יעלה פה גם רשימות ארוכות של קריטריונים שבראשם החום והאהבה כמובן).
היא פרחה ופורחת בגן. לומדת המון, מה שפחות חשוב בעיני, ונהינת, נהינת מהלמידה, מהמשחק, מהחברה.
אני לא יודעת מי זה שהחליט שלפני גיל שנתים אין אינטראקציה בין ילדים, ולא מבינה למה. זה כל כך לא נכון. הם ממש משחקים. תחילה זה לצד זה, ואח"כ ממש יחד. היום הם כבר משחקים משחקים חברתיים- הגננת בדיוק סיפרה לי שהיא וחברתה מהגן הכינו ביחד "עוגה" בחול, מצאו "נרות" וחגגו יומולדת... (חודש לפני השנתיים).
בקצרה- אינטואיציה, הבהרת כוונותיו של הבעל (אגב, נשמע לי כמו השתפנות... מוכר לי. אני עמדתי עם גוש בגרון בכל גן שבדקתי, וחשבתי לעצמי שאולי בעצם לא), וגם שיחה עם המטפלת- האם היא מרגישה שמעניין ומגוון לדובונת? ואיך את מרגישה כשאת איתה?
בהצלחה!
תמי.
|
תוכן התגובה:
|
