לא תמיד זה פסיכולוגי. כך לפחות היה אצלי. אני עד גיל 10 בערך הייתי לא רק משתינה במיטה (כן, לישון אצל חברות תמיד היה אירוע מרגש מלווה בפחד נוראי, ומסכת הסתרת העיגול הרטוב במיטה עם בוקר זכורה לי כאירוע במיוחד מבאס) אלא גם מתקשה להתאפק במשך היום.
אני תמיד חשבתי שזה נובע מזה שאני לא רוצה להפסיד כלום (גם היום אני כזאת) ולכן מתאפקת ומתאפקת עד שכבר אי אפשר. אבל בדיעבד, בעקבות מחלה ואשפוז התברר שיש לי מערכת כפולה בין הכליה ושלפוחית השתן. מין צינורית מיותרת, שמסרבלת את כל ההליך והופכת אותי לרגישה במיוחד לדלקות בשלפוחית. את הבלגן הזה ניתן לפתור בעזרת ניתוח או שזה עובר מעצמו (כך אצלי) בגיל ההתבגרות.
אני כתבתי והארכתי רק כדי להזכיר שלפעמים לא הכל בראש. לעיתים מרוב פסיכולוגיזם, שגם אני לוקה בו, שוכחים שהגוף הוא מכונה שדורשת תשומת לב משלה
בהצלחה ופתרונות קלים
|
תוכן התגובה:
|