מקווה שזה מצדיק פתיחת הודעה חדשה ומקווה שאני לא אבהל מגל הפתיחות הפתאומי שלי, אבל קראתי עכשיו מחדש את סיפור הלידה שלי שהכנסתי לפה לפני חודשיים בערך, ואת התגובות שלכן, של נשים שאז היו רק שמות ועכשיו הן הרבה יותר מוכרות, ולבי לפתע עלה על גדותיו, ואני מרגישה כאילו לקחתי אקסטזי: איזה כיף! איזה כיף לי שיש לי יונתן קטן ובונבון ששינה את חיי ואני אוהבת אותו כל כך.
ואני מעלה בעיני רוחי כל מיני דברים חמודים כמו הצחוק המתגלגל שלו איך שהוא רואה את רענן (אבא שלו פשוט קורע אותו מצחוק) והעיניים החכמות והטובות שלו שמתבוננות בי כשהוא על הציץ, ואיך הוא מתלהב מהחתולים, ואיך הוא מציץ מבין הסורגים של המיטה כשהוא לא מצליח לישון ו...
אני אוהבת אותו כל כך! לא יאמן שהוא בעולם הזה רק 6 חודשים, כאילו תמיד היה פה.
|
תוכן התגובה:
|
