מסרו את הטלוויזיה לעולים חדשים, לגמ"ח, לדירת השותפים החדשה של אחיכם הסטודנט, למי שאתם רוצים. לילד תגידו שהטלוויזיה יצאה למסע ארוך (לעניות דעתי גם לא נורא לשקר ולומר שהיא לא פועלת עוד). הסיחו את דעתו בכל מיני דברים מעניינים והגבירו את תשומת הלב המוענקת לו במידת מה. עשו אתו דברים מרתקים גם בתוך הבית, בייחוד כאלה שלפי השערתכם הוא ישמח לעשות גם לבדו, כשאתם בעבודה. נסו להרחיב את מעגל החברים שלו. חשבו על הצדדים החיוביים של היעדר הטלוויזיה גם בעבורכם. כמה זמן מתפנה לכל מיני דברים יפים שאפשר לעשות אחרי העבודה (כתבו רשימה וסמנו במדגש את הפעולות שאפשר לעשות גם כשעייפים מאוד). ודאי אין שום ערך לכל להצעתי אם אתם בעצמכם אוהבים לצפות בטלוויזיה ואינכם יכולים להיפרד ממנה בלב שלם. במקרה זה, צפוי שגם הילד יאהב אותה, והכול עניין של מידה, סובייקטיבי משהו.
אולי זה קצת מרחיק לכת מבחינתכם, אבל בחיי, אין המכשיר הזה חלק הכרחי מן החיים. אפשר גם בלי, ועוד איך!
דרך אגב, אין לנו טלוויזיה, אך איננו פאנאטיים בעניין הזה, ואם יש סרט טוב (כולל סרט ילדים) פעם בחודש-חודשיים, תמיד יש אצל מי לצפות, כי ממילא לרוב הסביבה יש. ואין אנו נמנעים, גם כדי שהבת לא תחשוב על זה כעל פרי אסור, מתוק כמובן.
|
תוכן התגובה:
|
