"מין ופיתויים בשלושה שבטים פרימיטיבים" מאת: מרגרט מד
לידת ילד אראפש
בחילות בהיריון לא ידועות אצלם. ברגע הלידה אסור לאבא להיות נוכח, בגלל שהם מאמינים שפעולות הגוף של האשה כמו מחזור או הכישרון של הקגבר להביא אוכל, היכולת להביא ילד לעולם או דם מחזור, דם זה דבר מסוכן חייבים ללדת מחוץ לכפר. האבא נמצא בחוץ בטווח השמיעה עד שישמע את ההכרזה על המין של הוולד. על האבא להיות במרחק עד שהזוב לידה יעבור.
כאשר האבא שומע מה מין הוולד הוא עונה 'לרחוץ אותו' או 'לא לרחוץ אותו' אם במשפחה יש כבר מספיק ילדות, התינוקת מושארת במקום שהיא נולדה ללא טיפול עד שהיא מתה. השבט אראפש מעדיפים בנים, כי הם נשארים עם ההורים עד לגיל מבוגר. לפעמים יש רעב ויש מדי הרבה ילדים או האבא מת, הם לא שומרים על התינוק החדש כלומר, משאירים אותו למות. או אם הוולד לא בריא וחזק לא משקיעים בו. אחרי שרוחצים את הוולד וחתכו את הטבור, שמים את השיליה והטבור על עץ גבוה כדי שהחזירים לא יאכלו את זה.
האם והילד מובאים לכפר. שמים אותם בבית קטן על הקרקע. האבא בא לעזור לטפל בילד. הוא מביא עלים רכים כמו פלנל כדי שיוכלו לבנות קן קטן שהוא מבלה את רוב היום. הם לא מקיימים יחסי מין עד שהילד מתחיל ללכת. אז הם מניחים שהילד מספיק חזק לסבול את המיניות של ההורים שלו. מניקים את הילד עד שהוא בן שלוש או ארבע.
אם היא לא נכנסת להיריון אחרי שהיא גומרת את המחזור וחוזרת מהצריף של הנידות, האבא והאם מבלים יום בצום, ואז מקיימים יחסי מין. הוא גם יכול לשכב עם אישתו השניה באותו הזמן. הנוכחות שלו כבר לא חשובה לילד. אנשי האראפש מקפידים על הטאבו על מין בהיריון. רצוי שלנשים לא יהיו ילדים מדי צפוף, כי זה מדי קשה. אם האשה רוצה עוד ילדים גומלים את הילד בכוח כי עוד מעט יהיה ילד נוסף.
האידיאל שהילד בעצמו יבקש לינוק פחות ופחות ויבקש אוכל יותר ויותר עד שרק כאב יגרום לו לבא לזרועות של האמא. אבל אם האם בהיריון, הוא נגמל אפילו אם הוא רק בן שנתיים. זה נעשה על ידי מריחת הפיטמות בבוץ, ואומרים לו בפרצוף מלא גועל שזה קקא.
אנשי האראפש חושבים שגמילה פתאומית זה דבר אכזרי, ועלול לפגוע בגדילה של הילד. הם מרגישים אשמה.
כאשר הילד מגיע לגיל שלוש, האמא אומרת לילד: היה לך מספיק חלב, אין לי כבר כוח להניק אותך.
כאשר הילד קטן הוא כל הזמן על הידים בקן שהיא נושאת על המצח שלה, או שהוא נמצא מתחת לחזה שלה במנשא.
אלו שגרים בים, הם נושאים במנשא ואלו שבשפילה בקן שנישא מהמצח. אלו שבהרים נושאים את הילד לפי הבריאות של הילד. אם הוא בוכה, הוא נישא מתחת לחזה. אצלם בכי של ילד זה טרגדיה שצריך למנוע כל מחיר
|
תוכן התגובה:
|