|
4/8/2003 16:43
|
אבינדב
|
מאת:
|
|
איזה יום שמח לי היום
|
כותרת:
|
תודה על הברכות ותודה למברכות,
מקווה עבורנו שהשנה הראשונה שהייתה מהנה בטירוף תהיה סימן לשנים שיבואו אחריה ואם כך יהיה הרי שנתברכנו עד מאד.
נדב בהגיחו לעולמנו שינה אותו ללא הכר. הפרופורציות השתנו, סדרי העדיפויות ואפילו המשאלות הפרטיות השתנו. שלא לדבר על האור הגדול שהוא הביא עמו ומנצנץ בעיניו השובבות. אור מלא שמחה, אהבה, תמימות ואושר. וכמה שרציתי להימנע הנה באה קלישאה, אני באמת ובתמים חש זכות גדולה להיות לצדו של נדב ולראות אותו הופך מתינוק לאדם.
מתוך יומן המסע שכתבתי בפורום כשנדב היה בן ארבעה חודשים:
"אני רוצה לקחת חלק שווה בהכל, אבל מבין שיש דברים שאני לא יכול להיות. לאמאטר תפקיד בחייו של נדב ולי שמור תפקידו הבלעדי של האב – תפקיד שטרם הבנתי עד הסוף כיצד לשחק. לא הכל אני יודע ולרב השאלות אין לי תשובות. ויותר מכל אני תוהה שמא לא התשובות הן החשובות אלא השאלות שמעולם לא שאלתי ואלה שאני לא יודע לשאול. ואיך אני עם שאלות לא פתורות לגבי עצמי והעולם אמור לספק תשובות לבני הקטן. איך אני אהיה להורה אם אני לפעמים חש אבוד וטועה.
אני מניח שנצטרך למצוא שאלות ותשובות ביחד תוך כדי הליכה בתקווה שזו אכן תהיה ילדותי השנייה."
אז בחלוף שמונה חודשים נוספים התמונה התבהרה קצת יותר וקיבלתי המון תשובות. לא שיש לי תשובות להכל אבל למדתי שאפשר ללמוד תוך כדי הליכה ושבסופו של דבר האבא שאני מביא לידי ביטוי את האדם שאני. והאדם שאני הולך ומשתכלל הולך ומשתחרר ונדמה שלנוכחות של נדב יש השפעה אדירה והוא בחזקת זרז שמאיץ תהליכים פנימיים בתוכי.
בדומה למה שליאתיתי כתבה (בהודעת יום ההולדת של שיקי) גם נדב שלנו כאילו חווה מחדש את הלידה ובקושי ישן. כשהוא התעורר סופית היה כיף לראות את ההנאה וההתלהבות נוכח הבית מקושט הבלונים ולשמוע אותו חוזר על המילה החדשה "אתזה" כשהוא מושיט ידיים לעבר הבלונים.
אז מזל טוב לעצמי ומזל טוב גם לך ומזל טוב… כן כן… לכל מי שחוגג (מתוך הדיסק "שירי גן" - מומלץ!)
ותודה לאמא של נדב על השותפות המופלאה ועל שבזכותה למדתי דרכים חדשות לעשות אהבה שהרי אני ונדב ללא ספק עושים אהבה.
אבינדב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
