הי ד' - הדילמה שאת מתארת מוכרת לי היטב. ניצן בת שנה וחודש ואנחנו משוועים לחופשה בדיוק מהסוג שאת מתארת. אחרי הרבה התלבטויות, קריאה והתיעצויות, החלטנו לא להשאיר אותה בשלב זה, אפילו לא לשבוע. אין לה תפיסת זמן עדיין, שבוע בשבילה זה אינסוף, ואין לה מספיק שפה בשביל שאפשר יהיה להכין אותה לפרידה, להתמודד עם הפרידה במהלך החופשה ולעבד אותה יחד אחר-כך. האם פירוש הויתור הוא שלא ניסע בעשר שנים הקרובות? לאו דווקא. אני חושבת שהזמן המתאים לחופשה כזו הוא קצת לפני הילד הבא, כש'חרדת הנטישה' תהיה מאחורינו, וכבר תהיה לה שפה ותפיסת זמן מעט יותר מגובשת.
אגב, גם אותי השאירו בגיל חצי שנה, ואפילו לשלושה שבועות, בבית המטפלת שלי. ואני בסדר גמור, כמובן. ובכל זאת, יש לי הרגשה שהניסיון ההוא שרט בי איזו שריטה קטנה. לפני שבועיים אמא שלי סיפרה לי לראשונה שכאשר הם חזרו מן הנסיעה ההיא, התייחסתי אליהם כאילו הם זרים גמורים. כששמעתי את הסיפור, נצבט לי הלב על התינוקת שהייתי...
מאחלת לכם שתהיו שלמים עם ההחלטה שלכם, תהא אשר תהא, נורית
|
תוכן התגובה:
|