וואלה.
כשהוא עלי אני לא מתאפקת ומתנדנדת (כורסת הנקה מתנדנדת) ואומרת לו כמה שהוא מתוק, וכמה שהוא צודק. מה שנכון. בד"כ הוא נרגע תוך כמה דקות. אבל אם הבכי שלו מתחזק, אני מפרשת את זה כ'אני בוכה ולא אכפת לכם' ושוב בודקת אם רוצה ציצי/חיתול/מוצץ וכד'. כזאת אני, חלשת אופי. אבל גם זה הולך ומתמעט.
ת'אמת, לא קורה הרבה שהוא בוכה ואנחנו לא מוצאים לזה סיבה טובה. או שאנחנו פשוט מפרשים את אותו הבכי אחרת - בד"כ אנחנו קוראים לזה 'עייף ולא מצליח להירדם'. אבל אין ספק, יש בזה כל כך הרבה אמת. (מה שכתבת קודם על העוגיה השבורה זה פשוט יושב עלי אישית יופי - עד הקטע של הבכי. אצלי זה נגמר בהתפרצות, בד"כ על יואל המסכן. את זה אני בהחלט יכולה להבין.)
שבתשלום נועה
|
תוכן התגובה:
|