הילדים שלי אוהבים להירדם במיטתם. כשהיו ממש פצפונים, נרדמו תמיד על הציצי. אבל כהתחלתי להתארגן ליציאה לעבודה, ההרגל הזה הלחיץ אותי (פחדתי שגם לא יאכלו וגם לא יסכימו ללכת לישון כשלא אהיה בנמצא...). אז עם שניהם, כל אחד בתורו, עשינו תרגולת של הירדמות במיטה, בלווית הרבה "עזרים טקטיים" כמו מוזיקה קלאסית, אור עמום ונעים, כרית ושמיכה, ובובה קבועה, מסאג' גב קלילי וכו' וכו'.
וזה עבד! שניהם עכשיו מכורים לחדר שלהם ולמיטה שלהם ודורשים "הבייתה!" בתוקף כשהם רוצים ללכת לישון.
אז איפה פה הבעיה? היא נעוצה בעצם קיומו של הפתרון. שני הקטנים שלי (הגברת בת הרבע ל-4 והאדון בן הקרוב לשנה וחצי) לא מוכנים להירדם בשום מקום חוץ מאשר במיטה! - לא בעגלה, לא על הספה אצל סבא וסבתא ובודאי שלא במטוס. בשבוע שעבר חזרנו בטיסת לילה מתורכיה ופיצ, שרצה נורא לישון, צרח במשך שנה ועשרים דקות על הידיים של אמא ואבא. הוא סבל, אנחנו סבלנו ונראה לי שגם כל הנוסעים האחרים סבלו...
באותו רגע ייחלתי לעצמי ילד שדורש להירדם רק על הידיים!!!
|
תוכן התגובה:
|