ועד עצם היום הזה, וזה בהחלט לא זכור לי כטראומה. המשקפיים הראשונים שלי שמורים עד היום אצל אמי והם כמובן מאוד כבדים, מכוערים ומסורבלים לעומת המשקפיים הצבעוניים והחמודים שיש היום. עצה קטנה - כאשר מרכיבים לילד את המשקפיים בפעמים הראשונות, כדאי להראות לו צעצוע או אובייקט צבעוני ומעניין. להראות בלי המשקפיים, ואז להראות שוב אחרי שמרכיבים את המשקפיים. זה אמור להגביר את המוטיבציה של הילד להיות עם המשקפיים, כי הוא מגלה שהוא יכול לראות הרבה יותר טוב ו"לגלות את העולם".
מה שכן - בפזילה כדאי מאוד לטפל בגיל כמה שיותר צעיר. אצלי הייתה פזילה מאוד בולטת, אבל ניסו במשך שנים לטפל בזה ללא ניתוח (לכסות עין אחת, לעשות תרגילים). דווקא זה היה מאוד לא סימפטי, לא שיתפתי פעולה, ובסופו של דבר ניתחו אותי רק בגיל 10-11, וההצלחה של הניתוח הייתה חלקית בלבד (עד היום יש לי פזילה בעין אחת, וזו גם עין "עצלה" שבה הראייה הרבה פחות טובה מאשר בעין הדומיננטית). הניתוח לתיקון פזילה הוא מאוד קל ואני ממליצה לעבור אותו בגיל כמה שיותר מוקדם (כמובן, לפי המלצת הרופא), כשעדיין אפשר לחזק את התפקוד של העין החלשה יותר. אם לא מטפלים בזה, אז במהלך הזמן המוח לומד פשוט להתעלם מהתמונה המתקבלת מהעין הבלתי-ממוקדת.
שיעבור בקלות!
שירין
|
תוכן התגובה:
|
