אין ספק שאין כמו בבית (הלואי עלי בלידה הבאה ב"ה), אבל נשמע שיש כאן יותר רתיעה מהאופציה הזו, מאשר חיבור למה שיש. תחושה בעיקר של אם אין אני לי מי לי, כמו שכתבתי. לידה צריכה להיות מתוך בחירה ולא מתוך לית ברירה. אולי, רק אולי, אם במהלך ההריון היא היתה מכירה את הצוות שילוה אותה בלידה,שואלת את כל השאלות, ולומדת לסמוך עליו (או להתכיר את האנשים המבינים אותה ואת רצונה) את המקום בו תלד (שיראה יותר כמו בית מאשר בי"ח),אולי אז היתה בוחרת אחרת. קראתי סיפורים על לידות בית נפלאות, אבל כאן יש משהו אחר לדעתי. נכון שהיא מאושרת שהיא עשתה את זה, ואני שמחה בשמחתך ימימה, אבל כל תאור הלידה נשמע יותר מיוסר (גם בלינק שהבאתי), וזה עושה לי מחשבות על למה... אשמח גם לתגובתך, ימימה.
|
תוכן התגובה:
|