גם אני הייתי במצב שלך ולמרות שנעזרתי ביועצת הנקה המצב הפך להיות גרוע מיום ליום. אפילו ההנקות עם פטמות סיליקון לא עזרו לשפר את המצב.בנוסף, סבלתי מדלקת בשד והגעתי למצב שהייתי צריכה לקחת אנטיביוטיקה. אלו היו השבועיים וחצי הגרועים ביותר שהיו לי בחיים (בלי הגזמה...). הכאבים היו יותר גרועים מכאבי הצירים (אותם עברתי ללא אפידורל). אחרי שבועיים וחצי כשהרגשתי שאני ממש מפתחת "אנטי" להאכלות החלטתי להפסיק את ההנקה. כמובן שבמשך מספר ימים מיררתי בבכי וחשתי שאינני אמא ראוייה אם איני מסוגלת להקריב את גופי ולסבול את הכאב, על מנת שביתי תקבל את הטוב ביותר. בדיעבד, זו היתה החלטה נכונה. החל מאותו רגע "עליתי על דרך המלך". למרות האמור לעיל, ההמלצה שלי היא לנסות (רק אם יש לך את הכח הנפשי) עוד שבוע / שבועיים. אני יודעת מהרבה חברות שמניקות שאחרי חודש המצב הסתדר. אם המצב בכל זאת לא יסתדר תוך התקופה הזאת ואת נעזרת ביועצת הנקה בפירוש כן הייתי ממליצה להפסיק עם ההנקה. יש לי חברה שהתעקשה במשך כל חופשת הלידה להניק תוך סבל גדול ופשוט עברה 3 חודשים של יסורים שבהם לא הצליחה להנות מהחופשה ומהשהייה עם ביתה התינוקת. אין ספק שהנקה היא הדבר הטוב ביותר לתינוק, אך תמ"ל הוא לא רעל (כמו שאני חשבתי). ביתי גדלה והתפתחה בצורה יפה וכמעט ללא מחלות (טפו, טפו, טפו...). בקיצור שוה להתאמץ אך לא בכל מחיר.
|
תוכן התגובה:
|