אני מודה, כשעמליה היתה תינוקת קטנטנה ופרצה בבכי בזמן הנסיעה, הנקתי אותה. אני יודעת שזה לא בטיחותי והכל, אבל זה באמת נראה לי לא הגיוני להמשיך לנסוע בשעה שאני יושבת לידה ואומרת לה: די, מותק אל תבכי.
זה התבהר לי יותר כשנסענו לחו"ל לכבוד איזו שמחה משפחתית. בנהז"ש עמליה ואני נסענו באוטו אחד, וההורים של בנהז"ש פלוס הסבתא שלו נסעו עם אחות של בנהז"ש ובנה הפעוט באוטו השני. כשהגענו למסעדה הניו יורקית, התברר שבנה של אחות-בנהז"ש בכה כל הדרך (שעתיים נסיעה בפקקים), כי היא לא רצתה להניק אותו בזמן נסיעה (שוב, בפקקים).
אני מבינה אותה ואוהבת אותה, אבל באמת לא נראה לי סביר (ותסלחו לי על הפוליטיזציה שמתגנבת לי להודעה) לגור בשטחים, להתפלל שלא יירו עליה בדרך, אבל לתת לתינוק שלה לבכות, כי זה מסוכן.
וחוץ מזה, פניסטיל ג'ל עוזר לי מאוד עם העקיצות. תרגישו טוב ותייבשו את הדמעות
|
תוכן התגובה:
|