אור המופלא שלי, שצרח עד השמים בכל פעם שהושכב על הבטן (ולכן לא הושכב כך הרבה), אובחן כבעל טונוס נמוך מעט, ובגלל שלא היה הרבה על הבטן כל ההתפתחות המוטורית שלו היתה אטית קצת, אם כי בקצה של טווח הנורמה.
התהפכות מהבטן לגב - בגיל 6.5 חודשים (ואז הוא גם סוף סוף לא צרח כשהיה על הבטן).
זחילת גחון אינדיאנית - מגיל 8 חודשים פחות שבוע.
בשבוע הבא הוא בן שנה, ורק לפני שבועים או שלושה התחיל ממש לזחול על ארבע - הוא לא היה בשלב ה"התנדנדות" על ארבע (השלבים הסטטיים ממש לא מעניינים אותו - אני בטוחה שהוא גם לא יעמוד אלא ישר ירוץ...), והוא הגיע לזחילה הזו למרות שהוא כבר נעמד בעזרת רהיטים מזה כמה זמן (כלומר זה לא גרם לו לוותר על הזחילה, ברגע שהוא היה מספיק חזק לכך).
המסקנה הפרטית שלי מהעניין היא כזו:
חשוב לא להזניח ולבדוק עם בעל מקצוע אם יש בעיה פיזית.
לעקוב ולראות אם יש התקדמות - אני ראיתי שהוא כל הזמן מתחזק והיציבה משתפרת (למשל בישיבה), ולכן הייתי די רגועה, וכנ"ל הפיזיותרפיסטית המצוינת שלנו. זה גרם לנו לחשוב שהוא יעשה הכל, ואכן כך נהיה.
לא מאוד הקפדתי על התרגילים שקיבלתי - גם אור לא ממש נהנה מהם (אם כי לא צרח), אז עשיתי מה שהיה סביר מבחינתו ומבחינת הכוחות שהיו לי. בעיני צרחות זה רע.
מקווה שעזרתי במשהו. הרגשתי היא שיש קצת היסטריה עם עניין הזמנים ה"נורמלים" להתפתחות ועם המרוץ הזה. קבלו את הקשיים ואת השונות של הילדים שלכם באהבה!
|
תוכן התגובה:
|
