נתנת זה סיפור מקסים... אני יכולה לספר לך שבלידה שלי, שהיתה קצרצרה ומופלאה וכו', רק רציתי שיגמר כבר. כאב נורא, לחץ נורא, רק שיצא ונגמור עם זה. היה מדהים שהוא יצא, אבל יותר מכל זה היה הקלה. להתאהב? גם לי לקח זמן... (תשאלי את יואל, המחזר הבלתי-נלאה) אבל עכשיו אין מה להשוות מה אני מרגישה כלפי אביתר לעומת מה שהרגשתי לפני חמישה חודשים וקצת. אמנם הוא היה עגול וישר, ממש ילד קטן, אבל - ילד זר. לא הכרתי אותו, הוא לא אמר מה הוא רוצה אלא רק בכה. וכל הזמן רצה לאכול! כל הזמן! (אז עוד לא ידעתי שזה נורמאלי, ונאבקתי בזה)
חוץ מזה יש כל כך הרבה דברים יפים בסיפור שלך. תשמרי אותו טוב ואני מבטיחה לך שאת תיזכרי בו, שוב ושוב, ותחשבי, איזה יופי שיצא לך יובל מכל הסיפור הזה.
גם אני התגעגעתי - טוב שחזרת ושיהיה בהצלחה, קחי את הזמן... לאט לאט...
נועה
|
תוכן התגובה:
|