|
14/10/2003 05:09
|
מרית
|
מאת:
|
|
בלון = אינדוקציה מיכנית ולא כימית
|
כותרת:
|
מחדירים "בלון" (כשמו כן הוא) המחובר לצינורית ודרכה מזרימים מים פיזיולוגים במשך כ-12 שעות (אם זכרוני אינו מטעני). החדרת הבלון עצמו לוקחת שניות ולא כואבת. בתום הזרמת הנוזלים (מאוד קרים ומטפטפים נון-סטופ, בערך כמו ירידת מים), בד"כ ישנה פתיחה מסוימת (אני הגעתי ככה לפתיחה 3). כמובן, שום דבר לא מבטיח צירים, ודאי לא מהסוג הסדיר. לי לקח עוד 72 שעות אחרי ה-12 האלה כדי ללדת את הבת שלי. מאחר שהתהליך לא מאפשר לצאת מבית החולים אלא עם תינוק על הידיים, מדובר בסיוט לא קטן. אני, בכל אופן, לא הצלחתי לישון בכלל במשך ארבעה ימים והגעתי ללידה עצמה סמרטוט...
מצד שני, עד כמה שאני יודעת (ותתקנה אותי המומחיות הגדולות יותר), השראת לידה (כלומר גרימת לידה כאשר הגוף לא מאותת למוכנות ולא משתף פעולה, להבדיל מזירוז לידה כאשר יש כבר סימנים ראשונים של התהליך) היא בד"כ עסק ארוך, במיוחד בלידה ראשונה. אני מניחה שזה נכון גם כשמשתמשים באמצעים כימיים או בהתערבויות שעל פניהן נראות לי יותר אלימות, כמו סטריפינג.
בזמנו הצטערתי שנשמעתי לרופא, ששלח אותי לביה"ח על סמך שתי קריאות ל"ד וללא כל אינדיקציה אחרת לרעלת הריון. הייתי צריכה להבין שיילדו אותי בו במקום...אני מאמינה שאם הייתי הולכת הבייתה ונחה - הל"ד היה יורד, והייתי מגיעה ללידה שבועיים+ אח"כ וחווה חוויה אחרת לגמרה. אבל, כמובן, זה לא סיכון שהייתי בהכרח ממליצה למישהי אחרת לקחת. כל אחת מכירה את הגוף שלה ויודעת עד כמה היא מסוגלת לסמוך על האיתותים שהוא שולח לה.
בניגוד לדבריך, שרה, לחץ דם הוא לא דבר נשלט, לא בתקופת ההריון ולא בתקופות אחרות. ישנם אנשים שמצליחים להגיע לאיזון ולשמור על איזון באמצעות תזונה נכונה ושמירה על המשקל - ואין ספק שמי שיש לו נטיה לפתח לחץ דם גבוה, רצוי מאוד שיקפיד על שני הדברים האלה. אבל, פעמים רבות זה לא עוזר. מטבע הדבר, הריון של אשה הסובלת מל"ד גבוה (לפני כניסתה להריון או כזה המתפתח בתקופת ההריון) נחשב להריון בסיכון גבוה - על כל המשתמע מכך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
