קודם כל, השפן לא נשך אותו. אם היה נושך הוא היה מראה לי את האצבע. אין שם שום זכוכית. השפן סגור בכלוב מסורגים מברזל. אפשר ללטף אותו רק אם מכניסים את האצבע בין הסורגים.
לפני הרופא קפצנו לרגע עם הילד הבוכה לשכן שלנו שהוא כירופראקטור. רצינו לדעת מה הוא חושב. הוא מצא שהרגל והקרסול והאגן יצא מהמקום. הוא סידר והחזיר את הכל למקום. זה כאב מאד למסכן. הוא בכה אבל אחרי זה קצת פחות כאב לו. לפחות הוא הפסיק לבכות כל הזמן.
אבל הוא אמר לנו שצריך ללכת גם לרופא שגם הוא יבדוק. הלכנו לרופא והוא בדק אותו פה ושם. כל פעם שהוא נגע כמה שהוא בכה. לא נתן שיגעו ברגל הכואבת.
הרופא שלח אותנו לתל השומר לצילום חיכינו שם כמעט יום שלם, הילד יושב בעגלה ולא מוכן לעמוד על הרגליים. סוף כל סוף כשמישהו התפנה אלינו בשביל הצילום, בעלי היה צריך להחזיק אותו כדי שיהיה אפשר לצלם אותו. הוא בעט וצרח והיה מאד קשה. ואז היו צריכים לקחת דגימת דם למבחנה. הוא בכה ואני בכיתי ביחד איתו. לא יכלתי לראות את זה שבעלי והאחות מחזיקים אותו והשניה מחפשת וריד אוי זה היה נורא!! עכשיו שוב יש לי דמעות בעינים מהסיוט הזה. אחרי הבדיקת דם הוא היה נראה הרבה יותר טוב והחום ירד לגמרי ואפילו צחק ורצה לשחק. אבל כמובן לא לעמוד על הרגלים :-(
הרופא לא מצא כלום. אין שום דלקת ואין שברים ואין נקעים (חמסה חמסה) הרופא לא יודע מה קרה. אני חושבת שהוא נקע את הרגל ואז זה לחץ על השרירים מסביב. אפילו שלקחתי אותו לכירופראקטור שהחזיר את הרגל למקום זה לוקח זמן למקום להתרפא. אמרתי את זה לרופא והוא אומר שיכול להיות שזה מה שקורה אז צריך לחכות עד יום חמישי לראות מה יתפתח ואז עוד פעם ללכת אליו אם לא יתחיל ללכת. הגענו הביתה הרוגים מאוחר בלילה. הילד היה עיף ומיד נרדם. עכשיו הוא עוד ישן ואני מקוה שהיום אראה שיפור מאתמול. אני מקוה שלא נעבור את הבעסה הזאת שוב.
|
תוכן התגובה:
|
