אינשם יקרה,
אני כל כך מבינה על מה את מדברת, זה באמת קשה... והקושי שבו את נמצאת זועק מכל מילה שכתבת.
קטונתי מלייעץ לך, אולם אולי אפשר להקל קצת על המצב... את אומרת שעם בעלך קשה, זה מצחיק אבל לכולנו זה ככה, זה חלק מאותו חור שחור של אינפורמציה שאף אחד לא מספר לנו על מה שיקרה אחרי הלידה. אז כן, הזוגיות היא אחרת (אם בכלל נשאר ממנה משהו) והחוקים השתנו, השינוי הזה יוצר חוסר בהירות ומתח גם אצלך אבל גם אצל בעלך וכתוצאה מזה מגיע חוסר הביטחון ואיתו הצעקות. נסי אולי לנשום ולספור עד 10 (או 100 (-:) כשהענינים נעשים קשים ותזכירי לעצמך שהוא האבא של הפיצי שלך והוא אינו האויב (למרות שאני בטוחה שהוא מרגיש לך כזה הרבה פעמים...) ואולי המחשבה הזאת תנטרל קצת את הקושי והכעסים...
בנוגע לחמותך יש לי רק מילה אחת להגיד לך ב א ס ה, אבל אולי את יכולה לנצל את הבאסה לטובתך, מה דעתך להציע לה לצאת עם הפיצי לגינה הקרובה כדי שאת תוכלי לנוח ולהחזיר לך אותו כשהוא רעב? ככה את לא תצטרכי להיות נחמדה אליה, היא תהנה, את תנוחי והפיצי יתרגל לאדם נוסף (זה תמיד טוב)...
בכל מקרה תרגישי טוב, ותזכירי שגם אם זה לא נראה כרגע הגיוני, התקופה הזו נגמרת והכל נעשה יותר קל בהמשך והמפתיע בכל העניין שזה קורה הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבות... צרפתי גם את המייל שלי אם את רוצה להמשיך לדבר מאיה
|
תוכן התגובה:
|