הי,
ראשית, אני רוצה להודות בשמה של סיוון לכל המברכות. עקב קושי טכני של וירוס במחשב, סיוון אינה יכולה לענות בפורום. אני מקריאה לה את ההודעות בטלפון, ושומעת את החיוך שלה מתפשט על פניה. אם אני מותשת היום, בסוף יום קרבות עם מה שיכונה בינתיים ה'ממסד', תארו לעצמכם איך מרגישה סיוון. אני מבטיחה לכתוב בימים הקרובים מאמר על כל זה, לא לפני שהעניין יסתיים ויובהר ויתקבלו תגובות הדוברים של המשרדים המעורבים.
אנסה לענות שסעיפים של השאלות בתגובה של טלילה. תודה על ההכוונה.
כמה זמן זה נמשך? סיוון התקשרה בחמש וחצי לפנות בוקר לאחר ירידת מים, שהתרחשה בסיומו של ליל צירים לבן. סיוון סיפרה שאת היום שקדם לצירים בילתה באכילה, שינה, ושוב שינה. ברביעי בלילה סיוון ידעה שהיא בצירים, והאפשרות לישון לא עמדה על הפרק ולכן העסיקה את עצמה בהכנות מחלקת יולדות א' הפרטית שלה לפי הוראותיה של אילנה, והרחק מעבר להן. מעטה ניילון הוצמד למזרון בסלוטייפ, מתחת לסדין. ניילונים נפרשו גם על השטיח והוצמדו בסרט הדביק אל דפנותיו. סאדאם יכול היה להיות גאה. מצלמת הווידאו ניצבה בהיכון. הסדיניות, סדורות כחיילים נשענו על הקיר, והרדיאטור חימם את החדר לקראת בואו של התינוק החדש לעולם .
אילנה הגיעה לקראת שבע בבוקר, כארבעים דקות מרגע שקיבלה טלפון מסיוון. מדוע לא אצלה בקליניקה? פשוט כי לא היתה סיבה שלא לקיים את הלידה בבית של סיוון. במה נעזרנו? קשה לומר שסיוון נעזרה. היא פשוט יכלה להכיל את הצירים. כמדריכה להכנה ללידה, שמנסה לתפוס ערכות של כלים להתמודדות, אני יכולה להעיד שזיהיתי 'נשימות' 'תנוחות' ומסז'ים. אך הם יכולים להיות כלים חסרי ערך לחלוטין עבור מי שאינה מגיעה לסוף הדרך, מן גמירות דעת שאיני יכולה להגדירה כרגע, כפי שהגיעה אליה סיוון. סיוון אמרה אחר-כך שהשתמשה בדמיון מודרך, והניחה את הכאב על עלה כותרת של פרח.
בדיעבד אני זוכרת שגם אני השתמשתי בדמיון מודרך, באיזשהו קור רוח. אני זוכרת שהרגשתי שממש לא נכון לספור מרווחים בין צירים, ושביצעתי את העיסויים שבדיוק הייתי צריכה לעשות, פשוט בעוצמה ובמקום ששם הם היו צריכים להיות. ואילנה בדקה את סיוון ואמרה שיש פתיחה גדולה, משהו כמו ששה סנטימטר, והציעה לה להיכנס לאמבטיה, וסיוון עברה באמבטיה את השלב הכי קשה, כפי שזה נראה לי, של מעבר. ומבחינתי כל הפחדים נעלמו כי הכל היה פשוט. ולא היתה הססנות או פחד,והמים באמבטיה הפכו ורודים כמו מי שפיר, וסיוון עברה בתוכם צירים בלי להתיילד או לפחד או להיות אשה או להיות ילדה. אילנה ואני עזרנו לסיוון להתנגב, וסיוון חזרה למזרון, בתנוחה שדומה לחתול על האמות, ועיסינו לה את הגב בשמן זרעי ענבים עם טיפות לוונדר, ופתאום סיוון פקחה עיניים והשמיע מין 'אה' מופתע ואילנה שאלה מה היא מרגישה, והיה ברור שמשהו קורה, ואילנה בדקה והיתה פתיחה מלאה. ובאיזשהו שלב שפוט אמרה לה 'תשתחררי מהכאב' וסיוון התחילה ללחוץ, ואילנה אמרה שהיא רואה שיש לו שערות שחורות, ועזרה לסיוון להגיע עם היד אל הראש, שהיה עדיין בתוך הנרתיק.
לא היה שם בן הזוג, ולא חושבת שמישהי מאיתנו חשבה עליו לרגע כאילו הוא חסר. שאלת האם הנחינו אותה. כן ולא. שיקפנו בדיוק את מה שהיא ידעה, ושיחקנו כולנו את תפקידינו - ללא משוא פנים. סיוון עשתה הכל לבד. פסע בינה ובין לעוף, לחיות לנצח, וכל מה שבן אנוש תוהה האם יוכל לעשות אי פעם. כל כך מעט קליפה. אילנה בדקה את סיוון בדיוק מתי וכמה שצריך. הביאה בכנפיה לחדר הלידה של סיוון את כל היולדות שראו עיניה, ואת הידיעה השקטה שהכל פשוט כמו שצריך. המים היו נקיים. החבל היה כרוך פעמיים, ואילנה שחררה אותו בקלות. התינוק לא הונח על משקל, אלא על החזה של סיוון.
|
תוכן התגובה:
|
