21/10/2003 13:01
|
ורד
|
מאת:
|
לידה מהחיים
|
כותרת:
|
ניסיתי לחשוב על איזו כותרת שתהלום את מה שאני מרגישה ויצאתי עם הקלישאה הזו. תסלחי לי, אני מאוד מתרגשת. קראתי את שני סיפורי הלידה שלך עכשיו, זה אחר זה, ונראה לי שאיפשהו באמצע ילדת גם את עצמך. כאימא בטוחה יותר, שלמה, שיודעת מה לעשות. וזה כל-כך מנחם אותי. תיקון אמיתי. (נדמה לי שאפילו הרגשתי שאיזה קול קטן בתוכי אומר לי שאולי הגיע הזמן לעוד איזה הריון, עוד חודש בדיוק עמליה בת שנתיים, אבל די, שקט, זה לא הזמן).
תיאור הלידה שלך קרע אותי מצחוק והתלהבות. במיוחד העיטור הדקורטיבי מעשה ידיה של השליה. אבל יותר מכל נדהמתי מהחוויה המשולבת הזו של לידה שהיא בתוך החיים (כאמור). בין החפיפה לצחצוח השיניים, בין הסלון למטבח (?) בין יריב ובינך, בין נועם ובין גילי. בניגוד לרבות מאיתנו שהלידה עבורן היא יציאה לגלות, התרחקות מהמירוץ, נסיגה טקטית מהחיים לצורך הבאת חיים, את הבאת את גילי אל העולם כמות שהוא. אל הידיים של אבא שלו, לקול קריאות אחיו הבכור. כי החיים האלה אף פעם לא נגמרים. ואת יודעת מה? זה הגיוני. גם אם זה לא איך שתכננת, גם אם רצית שנועם יחליק לתוך מעמדו החדש בקצת יותר הדרגתיות. ההמולה הזאת היא פשוט הגיונית.
אני כל-כך שמחה בשבילך, מבלי להכיר אותך בכלל. מזל טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|