באחד מערבי סוכות הלכנו לאכול אצל חברים נטולי ילדים שחנכו דירה חדשה. מיותר לציין שהייתי היסטרית שעמליה (שנה + 11) לא תמרח את הג'יפה שלה על הקירות המבהיקים שלהם. אחרי הגן הזדרזנו הביתה ומיד עשיתי לה מקלחת. כל הזמן גם הכנתי אותה: "אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב אצל שרה ומיכה", "שרה ומיכה", "שרה ומיכה".
בערב הגענו, הכל היה מצוין, עמליה התנהגה למופת, ואז שאלתי אותה: "אצל מי אנחנו אוכלים ארוחת ערב?". שקט. אני מנסה שוב: "אצל שרה ומי...". "קלחת", היא עונה לי מרוצה.
צריך כבר לעשות משהו עם סופי המלים האלו.
|
תוכן התגובה:
|