בשני ההריונות שלי "זכיתי" להיות בשמירת הריון מחשש להפלה. בהריון הקודם דובר בשליש הראשון והשני (עקב דימומים). בהריון הנוכחי לאורך החודש השמיני (בגלל צירים מוקדמים). בהריון הראשון, כשכבר קיבלנו אישור לצאת מהשמירה, החשש היה כל כך גדול שהתאפקנו כל ההריון. בהריון הנוכחי, התאפקנו במשך השמיני כדי שלא יצא מוקדם מדי. בשבוע האחרון אני כבר לא בשמירה, וכל שאני יכולה להגיד זה שסקס לא עושה לי צירים מוקדמים (וגם לא הנקה שחזרתי אליה בחדווה רבה).
יש הרגשה מסיפורים של אחרות ומהסיפור שלי שכל אותם "מזרזי לידה" כמו הנקה, סקס, ספונג'ה וכו' עובדים רק כשהגוף באמת עומד לפני לידה. כרגע נראה לי שכל המאמצים שלי להגיע סוף סוף לחדר לידה עולים בתוהו - כנראה שהקטנצ'יק פשוט עדיין לא מוכן.
אני יודעת שהדברים נשמעים עדיין לא רלבנטיים בשבוע השישי, אבל לדעתי האישית, אם אין היסטוריה של הפלות, דימומים או בעיות ברחם, לא צריכה להיות מניעה לקיים יחסים. תמיד מומלץ להתייעץ גם עם הרופא - אולי אישור שלו יסייע לך להירגע. קחי בחשבון שאת עדיין בשבוע מוקדם מאד והכל יכול לקרות (לא נעים אבל זה המצב). חשוב שגם אם וחלילה וחס מתפתחת בעיה, לא תאשימי את עצמך - בין אם אתם מחליטים להמנע או לא. יש דברים שאינם בידינו...
|
תוכן התגובה:
|
