מה שאנחנו עושים כנגד הלהלוך הוא: פורשים עיתונים מתחת לכסא האוכל (כשיש כח..) ממש כמו סיוד - יש לנו רצפת שומשום רגישה נורא שסופגת הכל , וממש מבאס איך היא תיראה בעוד כמה שנים.. וגם קנינו באיקאה סינר מעולה מניילון כחול שהוא ממש שמלה קטנה, מכסה המון. אני גם שונאת את הבלגאן, ולא נותנת לו לאכול הכל בידיים (אני חושבת שהדור שלנו קצת מאבד את השפיות לעתים מרוב ביטול של כל רצון שלנו לחיים מסודרים ונורמלים אל מול רצונותיהם של ילדינו "להתתנסות" "להתפתח" ו"לחוות"), אז בואי נגיד שספגטי בולונז הוא לא יאכל בידיים, אבל פסטה, אפונה, תירס (קלח שלם או גרעינים) אפשר. אני מנסה לרסן את הרצון שלו להשליך דברים למטה כשהוא סיים לאכול (שלב התפתחותי כמובן, אבל לא חייבים לאפשר אותו ממש כל הזמן..), ואני פשוט רואה שהוא עושה את זה כשהוא כבר שבע ומתחיל לשחק עם האוכל. כמו שאפשר להסביר לתינוק שלילה זה לילה ולא משחקים (ולא יונקים?) , כך אפשר להסביר לו שאוכל זה אוכל, ולא זורקים. כלומר, לא כל הזמן.. אין מנוס מחתיכות שיגיעו לרצפה, ייפלטו מהפה בגועל, יחמקו מבין האצבעות בנסיונות לפיתה..אני מתארת לעצמי שתינוק שמשליך את האוכל שלו כל הזמן על הרצפה - או שהוא לא ממש רעב, או שלא ממש טעים לו. כאן אפשר ורצוי לבוא לקראתם. אין להם דרך אחרת לרכוש את המיומנות של אחיזה והכנסה לפה אם זה לא אוכל. אחרי שהיא תשתפר זה יעשה פחות לכלוך. אחרי האוכל אנחנו רוחצים פנים וידיים באמבטיה, ולפעמים אפילו נהנים מזה.. בהצלחה! רוניתה אמא של שחרון אוכל המון.
|
תוכן התגובה:
|