לדיאנה גם אני ילדתי את בתי השניה (לפני ארבע וחצי שנים) בלידת בזק: תינוקת במשקל של 2.750 ק"ג. השעה היתה 1225 בלילה, לקחו לי אותה ואמרו לי שאוכל לראות אותה רק ב0530 בבוקר. כשבאתי בבוקר, הסתבר לי שאחרי הלידה התינוקת היתה במצוקה קלה ולכן היתה מחוברת למוניטור ולא הסכימו לי לקחת אותה עד שרופא יבדוק אותה. מפה לשם עד שקיבלתי אותה לידי כבר עברו כמעט 12 שעות מהלידה והיא לא רצתה לינוק כל היומיים של השהייה בבית החולים. גם בבית היא כבר לר הסכימה לינוק ובמיוחד לא אחרי שנתתי לה תחליף חלב בבקבוק. היה נראה שהיא איבדה לגמרי את רפלקס המציצה. אני לא הסכמתי לוותר על ההנקה, לכן, קראתי ליועצת הנקה מטעם לה לצ'ה שהגיעה אלי הביתה: היא אמרה לי מס' דברים: 1. אני חייבת בינתיים להשלים לה תזונה ע"י תחליף חלב (התינוקת כבר היתה במשקל 2.400,אבל כדי לא להרגיל אותה לבקבוק הייתי נותנת לה את התחליף במזרק ולא בבקבוק. 2. היועצת הראתה לי תנוחת הנקה מיוחדת שבה יותר קל לתינוקת לינוק. כך עשינו במשך כ- שלושה ימים מתישים מאוד מאוד, כאשר בכל פעם אני מנסה להניק קצת ורק אח"כ משלימה את התזונה בתחליף חלב. ( וכל זאת בעזרה רבה מאוד של בעלי שבלעדי התמיכה שלו ספק אם הייתי מצליחה להחזיק מעמד) אחרי כ- 3 ימים התינוקת אכן התחילה לינוק לבד ואחרי כשבוע נוסף כבר עברתי להניק אותה בתנוחת ההנקה הרגילה, כאשר אחרי כל הנקה אני משלימה לה את התזונה בתחליף חלב (בשלב הזה כבר נתתי לה חלב מבקבוק וזה כבר לא הפריע לה לינוק). בשלב השני הפסקתי את התוספת של תחליף החלב ועברתי להנקה מלאה עד לגיל חצי שנה בו התחלתי לתת תוספות מזון, וכן, המשכתי להניק במקביל עד גיל שנה וארבעה חודשים. מכל הסיפור הזה יש לי היום כמה מסקנות: 1.בתי, שהיום היא בת ארבע וחצי, קטנה מאוד יחסית לגילה.ולי יש קצת רגשי אשמה על שכל- כך התעקשתי להניק, יש לי הרגשה שבימים הראשונים של חייה היא סבלה מרעב וזה משפיע עליה עד היום. 2. מצד שני, באותה תקופה לא ראיתי את עצמי מוותרת על ההנקה בשום אופן, ואני שמחה שאכן בסופו של דבר הצלחתי להניק. לפי מה שאמרה לי יועצת ההנקה בזמנו, אין מצב כזה שלאישה בריאה לא יהיה מספיק חלב להניק, ותמיד אפשר להצליח. אני מאחלת לחברתך הרבה בריאות והצלחה.
|
תוכן התגובה:
|