וממש בכיתי משמחה. נזכרתי בחודש מרץ, כמה שהיה לי קשה, להכיר לילדות מסיכות וברדסים, והפחד והחרדה, ולהכין מהחדר שלהן מבצר, פנסים, ניילונים, ולהסביר מה יקרה אם...וכאשר... וזה עוד כלום לעומת ההסחבות בימי גשם ללא הפסקה: הייתי בסוף ההריון, עם ילדה נגררת אחרי עם מטריה בגשם ובבוץ בקיבוץ, והקטנה על הידיים (כי היא מפחדת מרעמים) ועוד 2 מטריות ותיקים ומעילים ו...גם ברדסים, הכל עליי!!!! וזהו, עכשיו לא נצטרך לפחד יותר, לפחות לא מהכיוון הזה של נשק כימי. עכשיו שרק יגמרו הפיגועים, ו...תאונות הדרכים ו...ויהיה בסדר.
|
תוכן התגובה:
|