|
16/12/2003 11:46
|
נני
|
מאת:
|
|
יקרות שלי,
|
כותרת:
|
אז כן, עכשיו אני שלמה יותר וחזקה יותר. קראתי את תגובותיכן והתחזקתי עוד.
אכן עברה שנה לא קלה, ומדהים אותי כל פעם, איזה זיכרון קצר יש לגוף שלנו, שמהר מאוד מאותת לנו שאנחנו רוצים עוד ילד... למרות מה שאנחנו עוברות בלידה ולאחר מכן...
תודה על התמיכה שלכן.
נתנת, בקשר לאמא שלי בלידה. אחרי שחברה שלי סיפרה לי שאמה היתה שותפה בלידה, ואמא שלי גם שמעה את הסיפור, היה לי ברור שהיא רוצה להיות איתי בלידה, ולי ולבעלי היה רצון וצורך להזמין אותה איתנו. היא מאוד שמחה כשהצענו לה, ואמרה שהיא היתה מאבדת את שפיותה כשהיינו מודיעים לה שאני בצירים והיא מחכה בבית. אני בת יחידה עם 3 אחים בנים, ויש בינינו משהו מיוחד. לא חברות הכי טובות, אבל יש משהו.
הנוכחות שלה בלידה עזרה מאוד. בעלי הרגיש שהיא עזרה לו גם כן. הוא מאוד חשש מהמפגש עם המערכת הרפואית ועל חוסר ההיכרות שלנו איתה, וסמך על אמי שתהיה איתנו ותעזור לנו בהתלבטויות, כיוון שהיא מכירה טוב את המערכת שנים.
מעבר לכך, זו המתנה הכי גדולה שיכלתי לתת לה אי-פעם. מרגע הלידה ועד היום, יש בין בתי לבינה קשר מדהים. כאילו אמא שניה. אני מרוויחה מזה. בתי מרוויחה מזה עוד יותר, וכמובן אמי זוכה לנשיקות וחיבוקים ואהבה, הרבה יותר ממה שחשבה (הבת שלי פשוט מטורפת עליה) - מה שאין לה עם שאר הנכדים.
ספרי לי קצת על אמך ועל הלידה בנוכחותה. מעניין אותי לשמוע.
מעייוני, נשמה, מה שלום ליבי? יותר טוב?
תודה לך שחיזקת אותי. כנראה ניפתח אצלי משהו שהיה סגור זמן רב, ואני שמחה על כך. כמה צבע הכנסת לי לחיים....
ולבנות הנפלאות שחלקו איתי את הסיפור, תודה מקרב לב, ריגשתן אותי מאוד בתגובותיכן. לא שיערתי שאלו תהיינה תגובותיכן. חיממתן לי את הלב.
אני ממשיכה איתכן פה, עד הילד החמישי (סתאאאם... 3 נראה שיהיה לי מספיק).
שלכן,
נני
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
