24/12/2003 11:25
|
ורד
|
מאת:
|
טוב, כבר הספקתי להבהיל את בנהז"ש
|
כותרת:
|
עם הצחוק שלי (טוב שאת הדמעות הוא לא רואה), אבל קרעת אותי עם ה"אנחנו לא רוצים חתך", על חשבונך. הפוגה קומית בלב סיפור מרתק. מרתק גם מפני שהחוויה הבית חולימית שלך נראית שונה ממה שקורה כאן, וזה תמיד מעניין לגלות דפוסי עבודה שונים, כי אנחנו נוטים להניח שמה שקורה כאן זה הפרוטוקול הכללי. ושכל סטיה מהפרוטוקול היא איזה ביג דיל. נחמד לראות שגם בתוך מערכת ממסדית יש גוונים, גם אם הם במרחק 4 שעות טיסה.
וללידה עצמה. טוב, מה יש לומר? הבהלה של אורי, ההצמדות שלו ללו"ז, הבהיה של תולה, הדחפים הטבעיים, וקערת המים א-לה סקרלט אוהרה. קלאסי.
ומעבר לכל, אם אחרי שבועיים וחצי הרעיון של תינוק נוסף לא גורם לך לתקוע את הראש בקיר או לרוץ אל פסי הרכבת הקרובים למקום מגורייך, את במצב מצוין. ההחלמה המלאה בדרך, קרובה יותר מתמיד.
ועוד הכי הכי: הלל היה השם הזכרי שלנו, למקרה שיהיה לנו בן (יצא בת), אפילו טרחנו לשאול חבר שלנו בשם הלל אם זה לא יהיה לו מוזר. אנחנו כל-כך אוהבים את השם. אז תהנו ומזל טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|