24/12/2003 13:26
|
דר' ליאת הולר הררי
|
מאת:
|
איבי יקרה
|
כותרת:
|
מדהים לראות שוב את הקשר בין הנפשי לגופני- בבית החולים הכל נעצר, ואיך שהרפית, הפסקת להיות עסוקה בהתקדמות, ותיכננת לחזור לפעילות "נורמלית"- הכל התקדם במהירות רבה. הסיפור מאוד מרגש , ובעיקר המספרת מרגשת. איבי, זה נפלא איך שאת מצליחה לספר לעצמך קודם כל, וגם לנו על הקשיים, הפחדים והכאב, בלי לפחד. אפשר להבין שהארוע הימם אותך, והיה "קצת טראומטי". אני מאמינה שבהמשך תזכרי מה שאת צריכה לזכור. כדי שזה יקרה, כשאת משחזרת את הסיפר, תתמקדי ותדגישי לעצמך את הרגעים בהם הרגשת שליטה ושנותנים לך תחושה של כוח ומעצימים אותך- וכל הסיפור שלך מלא ברגעים כאלה, כשזרמת עם הדברים בעצם נדרשת לקבל מיני החלטות, ואפשרת לעצמך להמשיך בדרך שהייתה הכי טובה באותו הרגע.
ד"ר ליאת הולר הררי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|