אני ממש לא אקלל אותך. בכל יום אעדיף לשמוע מישהי שמספרת לי על לידה קצרה ונעדרת טראומות יוצאות דופן, משוב לשמוע את כל הציניקנים שלועגים ליומרה שלי ללדת בלי אפידורל. רק היום אחה"צ פגשתי במקרה ברחוב את בת דודתי, אם לשניים. "בלי אפידורל?", היא קראה מזועזעת, "את משוגעת?". היא, מסתבר ילדה בלי אפידורל, אבל רק מפני שהיא מפחדת מהזריקה. בכל מקרה, עייפתי מאנשים שמסתכלים עלי במבט כאילו בעוד ששה וחצי שבועות חיי עתידים להפוך לגיהנום. "תתכוננו, תתכוננו", הם אומרים. "תישנו עכשיו, כי אחר-כך אין לכם סיכוי". איכס. בעקרון, אני ובן הזוג שלי מחלקים בימים אלו את האנושות לשתיים: אלה שרואים בילדים אסון הכרחי (שמוטב שאחרים יחלקו איתם, כי למה לסבול לבד?), ובין האנשים שמציצים עלינו במבט מצועף של: החוויה המדהימה ביותר עוד לפניכם, ושכן, החיים שלכם עומדים להשתנות, אבל לטובה.
אז לא, אני לא אקלל אותך. רק אאחל לעצמי לידה כשלך.
|
תוכן התגובה:
|
