פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

30/9/2001 20:37 יעל ג. מאת: חיבוק גדול ומילות תמיכה לחנה. (ארוך) כותרת: חנה יקרה,, אני מאוד מזדהה ומבינה אותך ורוצה להגיד לך משהו חשוב (שלא עזר לי במצבך, אבל אולי...) - זה עובר! שלושת החודשים הראשונים נורא נורא קשים! הבכי הבלתי פוסק, כל השאלות והתהיות, הקושי להתארגן, העייפות, הבכי כבר אמרתי? אז כמו שתיתי אמרה, תמצאי לך קבוצת תמיכה, גם אם היא וירטואלית (אני את הפורום מצאתי רק בגיל 4 חודשים, אז מצבך טוב). כמה שיותר עזרה, לא להתבייש ולא להתעצל - להפעיל את כולם וכמה שיותר. קראתי שבחברה שיבטית אין דיכאון אחרי לידה, הם פשוט לא יודעים מה זה, בגלל התמיכה באם היולדת. לי היה נורא קשה עד שהבנתי שזה לא שילדה שלי כואב משהו וזה לא שהיא חולה ואני לא יודעת איך לעזור לה, פשוט קשה לה מאוד להסתגל לעולם החדש שאליו היא הושלכה טרם זמנה, יש תינוקות כאלה. היא היתה בוכה המון, כמעט לא ישנה בימים, מתעוררת פעמים רבות בלילה, כמו שתיארת. ניסיתי לתת לה קביעות ושגרה ככל שיכלתי. בהתחלה כל הזמן הייתי בורחת מהבית, מהקניון הזה לחברה ההיא. באיזשהו שלב הפסקתי והתחלתי לתת לה סדר יום קבוע, למרות שבגיל 5 שבועות לא נראה שזה משפיע עליה. זה השפיע. מרגע שחזרנו הביתה מביה"ח עשינו לה טקס ערב שכלל אמבטיה, פיג'מה, אוכל ומיטה, בשעה קבועה. ראיתי מהר מאוד שהיא ממש זקוקה לטקס הזה בערב וניסיתי להרחיב אותו גם ליום. לאט לאט היא נכנסה למחזוריות של 3 שעות. היא נרגעה מהעולם ואני למדתי את הסימנים שלה. למרות שלא האמנתי בגיל חודש שזה יקרה, בגיל שלושה חודשים הבחנתי בין בכי של רעב לבכי של שינה. החלטתי שאני (שלא מניקה) עושה קצת סדר באכילה ונותנת לה כל 3 שעות ולא כל בכי. עזרתי לה להרדם באמצעים שונים... בקיצור, לאט לאט, היא הסבירה לי מה היא צריכה ואני קצת עשיתי סדר בבלאגן והסברתי לה מי האמא. ולשאלותייך: קשה נורא לענות לשאלה על פריחה דרך האינטרנט, זה יכול להיות הרבה דברים. לתינוקת שלי יש פצעים קטנים ואדומים סביב הפה שקשורים כנראה לפליטות מרובות. תתייעצי עם רופא ילדים, אחות טיפת חלב, אמהות מנוסות, ואם צריך - רופא עור. לגבי שינה, אנחנו מאוד מאמינים במשמעת לילה. אחרי אותו טקס מפורסם היא הולכת לישון ויותר אנחנו לא מדברים איתה. אם צריך לעזור לה להרדם אנחנו עושים זאת בחושך, בשקט במינימום גירויים. כנ"ל לגבי האכלה בלילה, לא מדליקים אור, לא מסתובבים איתה בבית, משתדלים כמה שפחות להוציא אותה מהשינה, וזה עובד. היא אוכלת ומיד חוזרת לישון כאילו דבר לא קרה. על הנקה אינני יכולה ליעץ לך לצערי. העיקר - תחזיקי מעמד, זו התקופה הכי קשה, זה מבאס שהיא בהתחלה, אבל זהו. תזכרי שהכל זמני, אוטוטו הכל יתאזן ויתבסס ואז יהיה ממש כייף. בהצלחה. תוכן התגובה: תגובות נוספות 30/9/2001  19:47 חנה, נראה לי, - תיתי 30/9/2001  21:05 הי חנה, - הדס 30/9/2001  22:08 תודה לכולן (ל"ת) - חנה 30/9/2001  22:16 חנה הי, ממי שעד לא מזמן היתה באותו המצב... - שפירית 30/9/2001  23:19 עוד משהו קטן לגבי השינה - דיאנה 1/10/2001  09:17 מצטרפת לקודמותי: ההתחלה קשה, אחר כך נהיה קל יותר. בקשי עזרה! (ל"ת) - ענת ב 2/10/2001  05:35 ועוד משהו קטן בקשר להשכבה על הבטן, - ענבל ל 2/10/2001  22:18 כמה מיתוסים על אמהות - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש