רק קודם תגידי למה למה, את קוראת לי רותי רותי?, ואם כבר, לא ראוי להצמיד לזוג אוי מימין? תראי, אני לא נכנסת בכן. בעצמי כמעט עברתי בתחילת שנה זו לקיבוץ, בעיקר בגלל ענייני חינוך, רחמנא. נכון שכשוכרת חיצונית, אבל אני מוצאת יופי רב מאד בקיבוץ. מכל מקום, לעניינינו, מודה שראיתי מהצד כהדיוט, בסדר, אדיוט גמור, את העניין הזה של ההפרדה. בגלל כתם עיוור בכרומוזום החברתי השביר שלי, אני שואלת מדי פעם מה הבעיה לומר לא למה שנראה בעיני בעיני (כן, בכוונה) כעוולה. אסור? שאלתי. אפשר ורצוי, אגב, גם להשיב עניינית על שאלות, אך אני מניחה שזה מרתק פחות. ניחא. באמת הייתי רוצה לדעת מה היה קורה אילו, ואיך משנים חוקים במדינת הקיבוצים וכאלה אינפו מרתקים, מסקרנות יצוקה. כי אם צריך דחיפה קטנה כדי לומר לא באיזשהו עניין, אני מרגישה כמי שחברתית מוטלת עליה החובה. לא הורסת ולא חומסת. רק מנסה לחזק את מה שנדמה לי כבקשה לחיזוק. כמו פזאנט שבחיים לא ביקר בעיר, טוב, קיבוץ, ויכול לתת הוראות בהתכתבות על חציית כבישים. בעיני זה נראה פשוט. לוצה לחזור לעבודה, ולקבל בחבילה את הפעוטון, אז לוחוזרים לעבודה, ונענשים באי-שמירת המשרה. אבל אני מבינה שאין נעמת קיבוצניקית. אשכרה תסבירי לי. גם לא יכול להיות שאין דרך אחרת. וחוטא ההידיוט אם אינו מזכיר שייתכן שמלך הוא עירום. וגם אני שמחתי מתישהו לחזור לעבודה. ומה העניין עם החופשה? שרי בהודעתה המחורפנת חרצצה עלי 'רותי קרני הורוביץ או כל יודופובית אחרת' להזכירך, זה טיפה פחות טעון מהודעה שנפתחת בסייג 'אני אהבלה כנראה'. עוד שעה עגלגלה מתקרבת, ואת מוזמנת להצטרף אלי בפזמון החוזר
ליות עמחופשי בההארצהנו
להזכירך בכותרת הדיון נאמר 'אני רוצה לבכות', ולא מאושר.
|
תוכן התגובה:
|