בהיותנו בבית החולים האחיות נהגו לתת לה מוצץ. בהתחלה אני זרקתי לפח כל מוצץ שמצאתי בעריסה שלה (ביה"ח איבד כך כ -10 מוצצים...). אחר כך הבנתי שאם לא יתנו לה מוצץ, היא תסבול, כי הם לא קראו לי בכל פעם ובטח שלא הצלחתי לדדות את המרחק בינינו מספיק מהר כדי שלא תבכה. אחר כך כשחזרנו הביתה ניסינו להפסיק עם זה, אבל כפי שכתבתי החלטתי שלאור הכאבים האיומים בפטמות, אני לא אוכל לעמוד בהנקה לאורך זמן אם היא תמצוץ אותי שלא לצורך הזנה. למעשה, נעמי קיבלה מוצץ מגיל אפס, אבל מאחר והיא היתה תינוקת גדולה וחזקה (נולדה 3785), לא היה לה קשה לינוק מציצי ולא התבלבלה.
בבית החולים אפילו הכריחו אותי לתת לה בקבוק, ולכן במשך כמה ימים היא קיבלה קודם ציצי של אמא ואחר כך ציצי של אבא (בקבוק) בכל ארוחה. ברגע הראשון שבו תפסה את הבקבוק היא ניסתה לינוק ממנו כמו מציצי (וכמובן לא הלך טוב) אבל אחרי כמה דקות היא הסתדרה עם זה.
|
תוכן התגובה:
|