לאורלי ולכל ה"נשמות", יצאתי לחפש עצה ותמיכה וקיבלתי... לא ברור לי איך להגדיר - הפחדות, התקפות ודה-לגיטימציה למה שאני תופסת כילדתי הבכורה. אני ממש מחזיקה את הדמעות בפנים. תארו לכם שיתקיפו בצורה כזו את ילדכם. אולי זו נראית לכם הגזמה אבל לתגובה כזו ממש לא ציפיתי מפורום נשים שמתימר, ובדר"כ גם מצליח, להיות רגיש ותומך. אז קודם כל, אולי לא הדגשתי מספיק אבל האני היא מ ע ו ר ב ת!!! לא ברור עד כמה כי לקחתי אותה בצער-בעלי-חיים לפני 5 שנים וקשה להגדיר בדיוק מה הגזע שלה. כן, אני יודעת שכשאומרים אמסטף אנשים מצטמררים, ולכן אני ממעטת להגיד את זה, אבל כמה מכן באמת פגשו כלב כזה? או ראו כלב כזה שהתקיף מישהו, ולא רק קראו על זה בעיתון? מהסיפורים המזעזעים בעיתונים אנחנו לא יודעים באילו תנאים גודל הכלב, למה בדיוק אילפו אותו ובאיזו סיטואציה הוא התקיף. בבניין ממולנו גר כלב אמסטף טהור שבעליו מסתובב איתו חופשי ואני מזדעזעת. אני אף פעם לא הולכת עם האני חופשיה ברחוב ובדר"כ לא נותנת לאנשים להושיט אליה ידיים בלי שנתנו לה כמה שניות להתרגל, לא בגלל שמתישהו היא התקיפה מישהו, אלא בגלל שאני מאמינה שלא צריך לגשת לכלב שאתה לא מכיר אפילו אם הוא פודל. האני שלי, שהיתה בת-זוגתי היחידה במשך שנים רבות והיום היא האחות הגדולה והמגוננת של התינוקת שלי היא הדבר הרך והנעים ביותר שראיתי בחיים, ואני ראיתי הרבה כלבים (גדלתי עם כ-6 כלבים). היא רגישה, עדינה ומגוננת. אני מאמינה שאיך שאתה מאלף את הכלב ככה הוא יתנהג, ואת רוב האמסטפים מאלפים להיות תוקפניים (נכון, יש להם נטיה, אבל היא מחוזקת ע"י אילוף). אני בהחלט לוקחת חלק ממה שנאמר ומתכוונת להתיעץ בקשר לאילוף לכלבתי האהובה אבל לא בגלל שאני מפחדת ממנה. זהו, בעלבון רב אני נפרדת מכן, ומקווה שלמרות שעברו כמה ימים, בכל זאת תקראו את תגובתי הפגועה. יעל.
|
תוכן התגובה:
|