חשוב לי לענות לך, אבל לא קראתי את שאר התשובות, כך שתסלחי לי אם אני חוזרת על דברים שנאמרו...
אני אכתוב לך רק מתוך ניסיון עם בתי, לא עם ידע מעבר לכך...
דבר ראשון, ממש הורידי מסדר היום את עניין הבולמיה, גם אם זה היה ציני משהו... תינוקות יונקים יש להם את הרגלי האכילה הטובים ביותר. זה נשמע די הגיוני, שאם הוא בקפיצת גדילה, ואוכל לעיתים יותר קרובות, הגוף שלך צריך כמה ימים עד שיתרגל לכמויות החדשות של היונק המצטיין. אני זוכרת, שאצלי זה לקח כמה ימים טובים, אפילו שבוע. היו לי רגעים בערבים, שאז תפוקת החלב שלי היתה מועטה יותר יחסית, שממש הרגשתי שאין לי כלום בציצי. התקשרתי בבהלה למישהי שליוותה אותי, והיא אמרה לי באמת, שהגוף צריך להתרגל, ושהדרך הכי טובה זה פשוט להתאזר בסבלנות ולתת לבייבי לינוק כאוות נפשה. כך הגוף מקבל את הגירוי הנחוץ, ומתאזן בהתאם לביקוש.
בגיל 6 שבועות, גם אני עדיין לא ידעתי מה לעשות שהיא בכתה, והרבה פעמים נתתי לה ציצי כפתרון. מוצץ היא לא רצתה, ועד היום לא נחוץ לה (בת שנה וחצי). אבל, עם הזמן, למדתי להכיר מתי זה בכי של רעב, מתי זה של שעמום, כאבי בטן וכיו"ב. ובאמת, הרווחים בין הארוחות גדלו. אל תהיי לחוצה. אל תנסי להניק לפי השעון. זה חשוב מאוד לשים לב, אבל אם זה מה שהוא רוצה, תני לו. הרי הציצי זה הדבר הכי טוב בעולם בשבילו. מספק לו את כל מה שהוא צריך. גם אוכל וגם שעשוע וגם מרגיע וגם בכלל...
גם כשהם גדלים טיפה ומתחילים להתעניין יותר בסביבתם, נוצרות המון דרכים להסחת הדעת ולמתן פתרון לבכי. באמת, לא תמיד הם רעבים, אבל לא נראה לי שהוא יאכל ויאכל אם אין לו צורך בכך. תראי עוד כמה ימים שהבלבול יעבור, והדברים יתאזנו בדרך כלשהי. גם השעות, גם תפוקת החלב.
מה שלומך חוץ מזה? ההתאוששות הגופנית שלך בסדר? את עבדת שם לפני הלידה? אני לא זוכרת אם כתבת על כך בעבר. מה עיסוקך? אם זה בסדר שאני שואלת, כמובן.
טוב איבי, מקווה שעזרתי ולו במקצת, שבת שלום,
נני
|
תוכן התגובה:
|