שאכן רותם מוציאה עליכם את הכעס שמצטבר אצלה בגלל נוכחותו של טל. עצם זה שאת אומרת שבגן אין שום בעיה מוכיח את זה, כי בגן אין שום שינוי בסטטוס שלה וטל לא נמצא שם כדי להוות "איום" על מעמדה. עם כל זה שקשה מאד, נסו אולי למצוא זמן להקדיש אך ורק לרותם ולדברים שהיא אוהבת ורוצה לעשות, בלי שטל יהיה נוכח. אולי תשאירו אותו קצת עם הסבתא או עם מישהי שאת יכולה לסמוך עליה, ותקדישו לרותם אפילו שעה של כייף. או שתעשו לעצמכם מעין תורנות של אחד נשאר עם טל והשני מכייף עם רותם. הכיוף יכול להיות אפילו ברמה של ישיבה ביחד מול הטלוויזיה או משחק משותף בחדר אחר בבית, ולא חייב להיות דווקא פעילות מחוץ לבית. העניין הוא שבזמן הזה שנמצאים עם רותם לא חושבים בכלל על טל (או שלא מראים לה את זה בשום צורה), אלא נתונים בכל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים לרותם בלבד.
אה, ואגב, בכל זאת אני חושבת שעדיף מצב כזה כמו של רותם, שמוציאה את הכעס שלה במסגרת המשפחתית, מאשר מצב הפוך, של ילד שבבית התנהג כמה שיותר רגיל, אבל בגן הפך להיות בלתי נסבל, הרביץ לכל הסובבים אותו (כולל הגננת והמטפלות) ונשלח אפילו לאבחון לראות אם הוא היפר אקטיבי - מה שלמרבה שמחתה של אמו הפולניה התברר כלא נכון.
|
תוכן התגובה:
|