לפי תפיסתי צריך להיזהר מפרסים על התנהגות טובה ופיצויים בגלל כמה סיבות א. כלכלית, אני מכירה משפחה שקנתה לבת ה3 המסכנה שנולד לה אח ולאף אחד אין זמן בשבילה מתנות בסכומים שעלו על מחצית ההכנסה החודשית של המשפחה. ב. רגשית, עצם מתן המתנה/פיצוי אומר שההורים מכירים בזה שהילד באמת מסכן בגלל שנולד לו אח ומקבעים בילד את התחושה של האומללות. ג. מגיע לי, שזו תחושה פנימית שאחר כך הולכים איתה כל החיים, של כמה אני מסכן ולכן מגיע לי שיפצו אותי על זה.
אני מאמינה בשיחות עם האח/ות הגדולים בשיתופם בטיפול בתינוק החדש כמו שכבר הוזכר בלהביא טיטול, לעזור למרוח קרם גוף וכו' , כמו כן אני מקפידה להסב את תשומת הלב של הגדולות שלי לכל חיוך שהקטנה מפנה אליהן, ולפרש אותו כ'תראו כמה שהיא שמחה אליכן היא אוהבת אותכן!', אני מאפשרת הרבה מגע, חיבוקים נשיקות וליטופים בינהן וזה יוצר קשר נהדר וגם מונע את תחושת האיום שיש מדבר לא מוכר שאסור לגעת בו (עיין ערך האגרטל היקר שעומד על השידה שאסור להפיל). כלומר לשתף את הגדול וכמה שיותר ולתת לו תחושה שהאח החדש הוא מתנה נהדרת שכולנו קיבלנו. ובמקרה כמו אצלך הדס שהגדולה ממש מקשה על החיים להבין שזה בא ממקום של קושי ולא של דווקא, לאהוב אותה ולתת לה את המקום שלה ולחכות, הזמן יעשה את שלו.
|
תוכן התגובה:
|