כמה טובה הפתיחות הזאת. אני בדרך כלל לא מתנחמת מצרת רבים, אבל עד היום אני סוחבת רגשי אשמה ממערכת היחסים שהייתה לי עם בני הבכור אחרי הלידה השניה. זה די מערער על הביטחון שלי כאמא. כשאני קוראת על עוד אמהות נפלאות שזה קורה להם, לפחות אני יודעת שאני לא לגמרי אמא רעה, אלא שעברתי תהליך טבעי. חוף מזה- אני מתוודה, סיפרתי להדס על מה שהבן שלי אמר לי אתמול כשכעסתי עליו, כדי לשמוע מכן מילים דביקות כמו: "יו, איזה ילד חמוד וגאון ויפה, ותורם ליתומים ונזקקים", והתעלמתם לחלוטין! תגידו, הוא לא הילד הכי מקסים בעולם? (חוץ מהילד/ה הפרטי שלכן כמובן)
בנימה אחרת- אורלי, עושה רושם שאת הולכת לעבור יום מאד מאד קשה היום. אני איתך.
|
תוכן התגובה:
|