נשמע לי שרותם מבקשת מכם משהו מאד פשוט - להיות אתכם ולקבל עוד ועוד מכם. לכן היא מבקשת משהו טוב וזורקת אחרי דקה, ולכן היא שומרת רק לכם את "הקצפת" של ההתפרצויות והכעסים... לא נראה לי שהיא תוכל לעשות את הקישור לנוכחותו של אחיה בעולם, אבל לפעמים שווה להציע ולשאול, כפי שעשית. בינתיים, נסו לגלות סבלנות (כמה קל לומר...) ולהיות כמה שאפשר שלה, כפי שכבר הציעו אחרות. אל תיבהלי אם החיבוק גורם ליותר בכי, זה לא בהכרח סיבה להירתע, ייתכן שהחיבוק פשוט נותן לה את מה שהיא רוצה, ואז היא מרגישה חופשי לשפוך את עצמה לתוכו, ולהוציא את כל עוצמת רגשותיה. נדנדו אותה תוך כדי חיבוק, לחשו לה ואפילו שירו בלחש. כל זה טוב ויפה כשאפשר, אבל יש מצבים שבהם צריך להציב גבול ולא לאפשר, לא להבין אלא לרסן (למשל, אם היא מפגינה תוקפנות או עושות הצגות במקומות בהם אתם לא יכולים לגייס סבלנות), וגם אז אל תחששי. היי תקיפה ועניינית ככל האפשר, תני לה להבין שאין מקום למשא ומתן, וזה לא נעשה מתוך כעס עליה אלא לטובתה. אמצו כוחות משותפים, את ואבא של רותם, ותדעו שזה עובר, וככל שתהיו תקיפים יותר זה יעבור מהר יותר. אני מסכימה גם עם מה שאמרו האחרות, שהתקופה הזו מוציאה משלוותם את כל הילדים עם כל החגים והעדר השיגרה. נסו למצוא דברים לעשות עם רותם שהיא נהנית מהם ומסוגלת גם לעשותם באופן עצמאי, כך שלא תרגיש את הימים כמשהו אין סופי. נסו להכין אותה מראש לקראת היום הבא - אם חג מחר, מה תעשו, אם יום חול, להזכיר שמחר קמים לגן, אולי אפילו להכין איתה את התיק לגן. זה קצת יארגן אותה. כתבתי עוד כמה מילים על התפרצויות זעם כמה עמודים אחורה, אבל אם אתמרגישה שעדיין יש דברים לא סגורים ואת רוצה לספר יותר או לשאול עוד, את מוזמנת. אני מסכימה גם עם יוליה, שהחליטה שצריך בעסק הזה לפעמים להיעזר בצורה ממוקדת בסיוע מקצועי, המצבים האלו בהחלט סוחטים מאיתנו כוחות ומפיקים תגובות קשות שלא האמנו שנגיע אליהם. בינתיים, שיהיה חג שמח
|
תוכן התגובה:
|