ועד היום (חצי שנה פחות יום!!), זה קצת מוזר, אבל לאט לאט מתרגלים. זה אפילו נראה לי די ברור שככה זה יהיה, אנחנו מבלות את כל חיינו בתור בת של, (חלק מאיתנו) אחות של, חברה של, באיזשהו שלב אולי אשתו של (וזה כן בא בטבעיות? לא יודעת, לא התחתנתי) ובעיקר בתור אנחנו (שם פרטי) ופתאום אנחנו אמורות לקבל בטבעיות את ההגדרה החדשה שלנו, ועוד כל כך גדולה ואחראית? איך בדיוק? זה לא דומה לשום דבר שהיינו קודם, וזה שמסביבנו יש כל כך הרבה מהסוג הזה לא עוזר לנו להרגיש שייכות. אז איך זה קורה? אני חושבת שככל שאלעד גדל והתחיל להתייחס אלי בצורה שונה מאל אחרים, הוא רוצה אלי כשהוא עצוב או כואב לו, הוא מתרפק עלי אחרת, וגם, מסביב, מה לעשות, חושבים שאני אמא שלו ומתייחסים אלי ככה (-: - אז בסוף זה שוקע, איך שהוא. וגם - עדיין, לפעמים, אני שוכחת... בקיצור, יקירתי, נראה לי שאת נורמלית ביותר, לפחות בזה... שבת שלום!
|
תוכן התגובה:
|