הגעת למקום הנכון!
כאמא לשלושה, שכל אחד ואחד מהם היה רגיל להירדם רק על הידיים, והקטנה, בגיל בנך, עדיין כך, אני יכולה גם להזדהות ולתת לך אחווה, וגם להראות לך אור בקצה המנהרה.
שני הגדולים למדו להירדם שלא על הידיים, וללא שיטת 5 הדקות האכזרית, אלא בהדרגתיות מרובה. זה קשה, וכבד, ומתסכל.
ואפשר להסתכל על זה גם כך - אבולוציונית, בנך הוא מהשורדים. מה יותר נבון מתינוק קטן כל כך שמקפיד להירדם קרוב להוריו?? אין לו מושג שיצאנו כבר מהמערות.
נכון, זה לא מעודד אבל זה פשוט כך.
ומה אפשר לעשות?
אנחנו שינינו הרגלים באיטיות רבה מאד. כל שבוע בערך עשינו שינוי, לפי הקצב של הילד - מידיים עם נענוע לידיים בלי נענוע, משם על הידיים אך בישיבה או בעגלה תוך ליטוף ונענוע, אח"כ עגלה ללא נענוע ורק עם ליטוף, משם למיטה עם ליטוף, וכך לאט לאט.
נקווה שהרעיון מובן.
את יכולה לקחת גם עצה של הלוחשת לתינוקות, שממליצה על 5 דקות של החזקה על הידיים, תוך נענוע קל, או בכסא נדנדה, ואז לומר לתינוק שאת מעבירה אותו למיטה שלו או לעגלה, ממשיכה ללטף, שרה בשקט, ובכל פעם שהוא בוכה - מרימה שוב עם הליטוף לא עוזר, ואחרי שהוא נרגע מחזירה חזרה וממשיכה ללטף.
אני יודעת היטב שזה נראה כרגע משהו פרמננטי, ואני מיואשת בערך כמוך, ושוכחת לפעמים שגם הגדולים היו כך, והנה היום הם נרדמים לבד בערך (כי הם רוצים אותנו בחדר, והקטן עוד רוצה ליטופים לפעמים).
וקשה לדמיין אך תהיה השתנות.
ואנחנו בעצמנו עוד רחוקים עם הקטנטנה מאיזה שהוא שינוי.
מאחלת לך המון סבלנות ואורך רוח, שילוו את השינויים הקטנים, בצעדים קטנים, שתעשו כל פעם כדי לשנות הרגלים.
לילה טוב
יסמין
|
תוכן התגובה:
|
