הסדנה היא על רגשות - הכרה ברגשות (שלנו ושל הילדים שלנו), כבוד לרגשות, הקשבה להם וביטוי שלהם. הסדנה היא להורים לילדים עד גיל שנתיים, ארבע פגישות, כשהאחרונה היא בהשתתפות התינוקות. עשינו אחת והיא היתה מצוינת. החומר מבוסס על העבודה של ד"ר סולטר - כתבה את הספרים "התינוק יודע", "גם הילד יודע" ו"בכי והתקפי זעם".
הנה משהו שכתבתי לא מזמן למי ששאלה אותי על הסדנה:
סולטר מדברת על החשיבות של לבטא את הרגשות שלנו. ואצל הילדים שלנו זה בעיקר ע"י בכי והתקפי זעם, או סתם כעס עלינו ההורים (בתינוקות קטנים – בכי. בילדים יותר גדולים – אפשר לזהות כעס מילולי, או שהם פיזית מוציאים כעס). אנחנו בד"כ, מתוך כוונות טובות ובלי לשים לב, וכי ככה גידלו אותנו, מדחיקים חלק נכבד מהרגשות שלנו, וגם של הילדים שלנו. קשה לנו עם הרגשות שלהם. ואנחנו חושבים שאם נגרום להם להיות שמחים כל הזמן, אז זה יהיה הכי טוב. אבל מכיון שאי אפשר להיות שמחים כל הזמן, הם נאלצים להדחיק את הרגשות הקשים שלהם. ובסופו של דבר יהיו כמונו.
אז מה עושים? קודם כל מתחילים להכיר ברגשות שלנו עצמנו. בכל הפגישה הראשונה אנחנו לא מדברים על התינוקות, אלא על עצמנו. מתחילים להעלות על פני השטח את הרגשות שיש לנו, לגבי הורינו והילדים שלנו. (זה לא איזו תרפיה קבוצתית. אבל עושים תרגילים בזוגות). ולומדים טכניקה, שעד סוף הסדנה מתרגלים אותה בכל פגישה וגם בין הפגישות – לחוות ולבטא את הרגשות שלנו.
ומעצמנו עוברים לילדים שלנו. אנחנו מדריכים אנשים, בצורה הדרגתית ושמתאימה להם (וממש לא כופים שום דבר), להתחיל לתת לילדים שלהם להתבטא יותר. לעודד ולאפשר בכי, לא לעצור אותו (כאשר ברור שאין איזה צורך מיידי שהם זקוקים לו, כמובן). לקבל אותם, להיות רגישים אליהם. כל זה באופן פרקטי, זה ממש לא מילים באויר. דנים איך לקבל אותם, ואיך להיות רגישים אליהם, בסיטואציות שונות.
יש לנו גם נושאים של התקשרות, עונשים, וכל אחד מעלה דברים - ואנחנו כמיטב יכולתנו, ולפי הבנתנו מנסות להעלות רעיונות חדשים לגבי אותם נושאים שחוקים וקשים של: מה עושים כשהילד לא עושה מה שרוצים שיעשה, מה אם הסביבה לא מסכימה עם מה שאנחנו עושים, אוכל ולחץ מאוכל. יש לנו הרבה בשרוול ואנחנו מתאימות את זה למה שאנשים מעוניינים לשמוע ומתמודדים איתו.
אנחנו לא אומרות לאנשים מה לעשות, אלא מציגות נושאים ורעיונות, ואנשים בוחרים מזה ולומדים מה שהם רוצים. ומנסיון של סדנה אחת היה ממש כיף. היה לנו מה לחדש לאנשים וכל אחד עבר איזה תהליך. היו לנו שני זוגות ושתי נשים, והיו הרבה סיפורים יפים של שינה שהשתפרה, אומץ חדש במקום העבודה, אב אחד שהפסיק לכעוס על הילד שלו כשהוא בוכה (וזה מאוד הטריד אותו. בפגישה הראשונה הוא אמר שזה מאוד מאוד קשה לו כשהילד שלו בוכה), פתיחות חדשה לרגשות של עצמם. וגם אנשים מאוד נהנו בפגישה האחרונה – עם התינוקות. אחת, שהתינוקת שלה התחילה לבכות באמצע הפגישה (כי היא לא יכלה לקבל איזה צעצוע של ילד אחר), אמרה שמעולם לא היתה לה כזו חויה חיובית ולא מלחיצה, כשהילדה שלה בוכה מחוץ לבית. והיא למדה מזה המון ומאוד השתחררה לגבי הנושא.
טוב, יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל נמשיך לפי דרישה... דניאלה המליצה בפורום על הסדנה שלנו אבל אני לא מוצאת את ההמלצה...
להתראות!
|
תוכן התגובה:
|
