|
18/2/2004 12:20
|
תמי
|
מאת:
|
|
לא ראיתי את הכתבה
|
כותרת:
|
אבל אני בהחלט מזדעזעת מהמחשבה ומסוגלת לבכות 3 שעות רק מהרעיון. מה עושים? שמים דגש גדול על הכבוד שיש להעניק לרגשותיהם ולגוף שלהם (אצלי זה בסגנון "אם את לא רוצה שאני אתן לך נשיקה, אני לא אתן! את מחליטה!" או "רק את מחליטה מה את אוכלת", "לא נעים לך? תגידי די!" "מרביצים לך? תצעקי שאסור להרביץ" וכו'). זה מתחיל ונגמר בדוגמא שאנחנו נותנים- לעולם לא אכפה משהו באופן פיזי על ביתי רק משום שהיא קטנה בגופה ואני יכולה (אני מדברת גם על חיבוק או דגדוג וגם על אילוץ פיזי לעשות משהו שהיא לא רוצה), לעולם לא אשב בשקט לצידה או אשתף פעולה כשמישהו משכנע אותה או עושה לה בניגוד לרצונה ("נו, תני נשיקה לדודה"), ואף פעם לא אקבל על עצמי ועל גופי משהו שלא נעים לי. אני יודעת שהיא קולטת הכל. ואם היא מספרת לי שמישהו בגן הרביץ לה, אני תמיד מפרטת לה את האופציות שלה להגיב (לכעוס עליו\ להתרחק ממנו\ להגיד מיד לגננת). אם מרביצים לה לידי, אני מייד אומרת בכעס "אסור להרביץ למיה". שהיא תסגל לעצמה את הדרך. ואחרי כל אלה... נותר רק להתפלל... תמי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|