בית הספר של בני הבכור נמצא ליד שני תרנים (ועוד כמה שנאים לא רחוק מהם) שעליהם עשרות אנטנות שידור סלולאריות. גן הילדים של אחיו, שהיה גם גן הילדים שלו ובו בילה שלוש שנים מגיל שנה ועד גיל ארבע נמצא אף הוא בקרבת מקום. הגן נפלא ובית הספר מסתמן כמצויין אף הוא. תיאורטית, היתה לי ברירה לרשום אותו לבית ספר אחר, אך הדבר היה כרוך בלוגיסטיקה מסובכת מידי יום, מה גם שלבית הספר הנוכחי יתרונות רבים. מזה שנתיים לפחות מתנהל מאבק של ארגוני ההורים של בית הספר, ובית ספר נוסף שנמצא בסמוך, למען הורדת האנטנות. מישהו אינטרסנט ומרושע במיוחד העביר (בכנסת?) חוק שנקרא תמ"א 36 (או תקנה, יסלחו לי העורכדיניות, אין לי מושג בזה) שלפיו אין לרשות המקומית סמכות לקבוע איפה יהיו האנטנות. ראש העיריה טוענת שידיה כבולות והכל תלוי ברצון הטוב של חברות הסלולר. לדבריה, הוגש בג"צ, אבל אין לי מושג מה קורה איתו. (לעומת זאת, ברמת השרון, ראש העיריה פשוט שלח פקחים להוריד אנטנות. כל הכבוד לו!!!) הובטח לנו שהאנטנה הגדולה והקרובה יותר תורד בחודש אפריל השנה. חוסר האונים וחיבוק הידיים מטריף אותי. בחיי שאם לא מורידים אותה אני עולה לשם ומורידה אותה בעצמי. YEAH RIGHT. אני רק הייתי רוצה להסתכל לד"ר יצחק פטרבורג, רופא ילדים ומנכ"ל סלקום בעיניים ושיגיד לי שאני יכולה להיות שקטה. פחד אלוהים.
|
תוכן התגובה:
|