|
19/2/2004 14:18
|
המדווחת
|
מאת:
|
|
דיווחים משדה הקרב (עד עכשיו פשוט לא היה לי מחשב)
|
כותרת:
|
טוב, תודה רבה לכולכן. באמת-באמת. בשבוע האחרון אני רק מנג'סת, ועדיין כולן כה נחמדות אלי...
שמעתי בעצתכן (הוטיקה - אין לי איך להתקשר לרופא שלי). אחרי שאכלתי שוקולד ולא קרה יותר מדי (תנועה וחצי), ונכנסתי ללחץ החלטתי לנסוע למאיר. בעלי בכלל לא בארץ (חוזר רק ביום ו' בבוקר, השרץ, סתאאם...), ואני לבד עם יובלי בבית. הזעקתי את חברתי הטובה קרין מהוד השרון ובמקביל את בתיה המטפלת (המסכנה כבר ישנה, היה כמעט חצות), כדי שאם יאשפזו אותי, יובלי תהיה עם מישהו שהיא מכירה הכי טוב והוא מכיר אותה. ארזתי בחיפזון תיק ללילה (ועוד לא ארזתי עד אז כלום) וניסיתי להתקשר עם בעלי בחו"ל, אבל לא היתה תשובה. אוף!!!!!!
כשבתיה הגיעה, נסענו למיון במאיר. עיכבו אותנו שם עד 3 וחצי לפנות בוקר. החדשות המשמחות הן שלדעתם זו לא היתה ירידת מים. לדעתי הם טועים. היתה כמות מים (קצת פחות מרבע כוס) והיתה לה ריח של זרע בבירור ולא של שתן. החשוד המיידי לזרע נמצא מעבר לים, כך שזה לא הוא... :-).
במוניטור הכל היה תקין, התינוקת בעטה בי בטירוף (עכשיו נזכרת???) וגם האולטרסאונד היה תקין. עשו לי בדיקה עם סטיק (אחרי ויכוחים רבים, כי פחדתי שזה יהיה אינדיקציה לזיהום ואח"כ, יאלללה - לזירוז). אח"כ שיחררו אותי. אני נוטה לחשוב, כמו שכתבו פה כמה בנות, כי יתכן והיתה דליפה והיא נסתמה.
שוב - תודה רבה לכולכן, גם ללירון על הצעתה המאד נדיבה וגם על הדאגה וההתגייסות. אריראל, הבעל של קרין, כתב את ההודעה בשבילי וגם הקריא לי את כל התשובות לנייד, כך שזה מאד עזר וגם מאד עודד אותי.
מקווה לעדכן רק בדברים טובים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|