בדיוק אתמול היתה לי שיחה מאוד ארוכה בנושא. גם אני בתור ילדה נדדתי הרבה. גם בשל אילוצים. ההורים שלי מצידם תמיד אמרו שאני מאוד חזקה ומסתגלת מהר. אבל בפועל נשארו לי צלקות מאוד עמוקות מהחויה הזו. כמו שהתחלתי וכתבתי רק אתמול ישבתי עם חבר שעבר חויה דומה ואמרנו שזה מדהים איך אנחנו נושאים את המטען השלילי הזה עד היום.
זה נכון שכל ילד שונה, וכל תא משפחתי מגיב אחרת למעבר, אבל מאוד קשה לי להאמין שהילד שלך לא נחשף לפחות לחלק מהחויות שאני עברתי.
אז מה בעצם אני מנסה להגיד? 1. שזה קשה לילד וצריך להכיר בזה. אני במקומך הייתי נעזרת בשירותי של יעוץ מקצועי (אולי דרורית המדהימה שלנו). 2. מה שהיה היה, אבל אם תוכלו לפחות מעכשיו לתקוע יתד איפשהו ולא לזוז משם זה יהיה נהדר. שוב, אני לא רוצה לבאס סתם, אלא בעיקר לחסוך מהילד שלך עוגמת נפש מיותרת. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|